ארבעה סיפורי ניסים מסופרים על אלישע בפרקנו. המשותף לכולם הוא שהברכה שקשורה בהם אינה תלויה במישור הגשמי-המציאותי אלא ברמת האמונה בה' המגדילה את השפע עשרת מונים.
פרקנו פותח בסיפור האשה שכמעט וחרב עליה עולמה. בעלה מת (לפי חז"ל מדובר בעובדיה הנביא. וכך מפרש רש"י), יש לה שני ילדים שבעקבות חוב עלולים להילקח ממנה לעבדים ואין לה הרבה רכוש. כל מה שיש לה בסך הכל זה כד שמן. במקרה שכזה הנטיה הטבעית היא להסתכל ולהצביע על מה שאין וממילא להיכנס לעצבות, לייאוש ולדכאון.
הנביא מלמד אותה לקחת את המעט טוב שיש אצלה ולשמוח בו ומתוך אמונה גדולה בקב"ה ובנביאו לזכות ולראות ישועות. הברכה חלה על רכושה ומתוך כד אחד של שמן היא זוכה לאוצרות בלתי סופיים של שפע.
גם בסיפור השני מתרחש דבר דומה. אשה גדולה שיש לה הכל אך אין לה ילדים. מבחינה טבעית כנראה ניסתה הכל אך ללא הועיל. הנביא מלמד אותה כי אין להכנע למציאות החומרית. יש לנו אבא בשמים ועל ידי אמונה בו ניתן להתחבר למקום הגבוה מעולם החומר ולגעת באין סוף. שם אין כל הגבלה וגם לאשה שלא אמורים להיות לה ילדים באופן טבעי יכול להיוולד ילד. גם בהמשך כאשר הילד מת מלמד אותנו הנביא כי אין דבר העומד כנגד האמונה בה' ובדברי נביאו.
הסיפור השלישי גם הוא מלמד כיצד ניתן לרפא מר דווקא במר. דווקא על ידי קמח נמתק התבשיל כי לא המימד החומרי הוא שקובע את הדברים אלא דבר ה' שיצר את כל אלה.
לסיום, חותם הסיפור הרביעי שהוא כעין מקבילו של הסיפור הראשון. גם כאן ישנו לחם שלפי ראות עיניו החומריות של המשרת אינו מספיק לכל העם, אולם הנביא החי בדבקות ובאמונה שלימה בבורא רואה לחם ללא גבול שמסוגל להספיק לכל דורש. העיקר להאמין ומתוך כך זוכים לברכה ללא גבול חומרי.