אם אחת

פרק כ"ג ממשיך את פרק ט"ז, והופך (לכאורה) סדרי אמהות ואבות - אבל אינני מאמין שהייתה ליחזקאל מסורת אחרת על ראשית האומה (=4 אמהות ואב אחד, יעקב, נשוי ללאה הגדולה, ולרחל הקטנה). אני סבור ש"אֵם אחת" (כ"ג, ב) במשל הזה, היא 'הממלכה המאוחדת' של דוד ושלמה, והזנות "במצרים" מכוונת לנשי שלמה, ולבת פרעה במיוחד (מל"א פרקים ג', י"א). גם ירבעם בן נבט מצא מקלט במצרים, ומשם יצא לפַלֵג את הממלכה.

"שֹמרון אָהֳלה", "הגדולה" (=עשרה שבטים), החליטה לבנות לה במות פולחן משלה, מזבחות עגלים, לא על פי תורת ה'. "ירושלִַם" - באמת בית ה' - 'אָהֳלי בָהּ', ודווקא היא למדה מ"אחותה", והֵרֵעה הרבה יותר.

תרצה, בירת ישראל הראשונה, לא נזכרת, וגם לא זנוני איזבל מצידון. כל התיאור העסיסי (עד בחילה) ממוקד בזנות הפוליטית-דתית עם נסיכי "אשור" ו"בבל", וחטאי אחז ומנשה 'צובעים' את הפרק כולו. אין ספק, שיחזקאל הכיר היטב את התרבות האשורית-כשדית, את ציורי הקיר בארמונות המלכותיים (שחלק ניכר מהם נחשף בחפירות), את המלבושים והצבעים, "סְרוּחֵי טְבוּלים (=כובעים מחודדים בבליים) בראשיהם" (כ"ג, טו), ודבריו ספוגים השפעה אכדית-ארמית - בלשון, בסגנון ובתיאורים, שהם בעצמם מפשיטים עירום ועריה את השפה, ומחללים את הקדושה - כחלק בלתי נפרד מהעונש.

"ואנשים צדיקִם" שבירושלם כלל לא רצו לראות לאן מידרדרת עיר הקודש, והתעלמו (באופן טבעי) מהזנות. הנביא יחזקאל יאלץ אותם לשפוט את שתי הממלכות-האחיות "משפט נֹאֲפוֹת" (כ"ג, מה), וכמו במשפט, הם ייחשפו לכל תיאורי "הזִמה", למלבושים ולאיפור, ל"מִטה כְבוּדה ושֻלחָן עָרוּך" של "נִאוּפים" (כ"ג, מ-מג), וכך תתחלל גם צניעותם של 'הצדיקים'-השופטים, כעונש על שתיקתם והתעלמותם, כשעוד אפשר היה אולי, לעצור את המפולת.

באדיבות אתר 929