אל תשמח ישראל

מתנגדי הציונות היותר חריפים נופפו בפסוק הזה, בטענה, שיהודים בגולה מְנוּעים מלשמוח כמו הגויים:
אַל תשמח ישראל,
אֶל גיל כָּעמים...
לא יֵשְבוּ בארץ ה' (ט', א-ג);
וְיִהיוּ נֹדְדים בַּגוֹיִם (ט', יז).

אכן, הציונות חרתה על דגלה להחזיר את עם ישראל לארצו ולשמחת חיים טבעית.

בביקור בניו-יורק שאלתי אם גם לחסידי סאטמר יש עיירת נופש בקיץ כמנהג אמריקה - אמרו לי: בוודאי! אמרתי: אם כך, כבר נטשו גם הם את 'גְזֵרַת הגלות', אלא שבחרו לשמוח כגויים אמריקאים, בטומאת העמים.

הפרק הקשה הזה מתאר את הגלות - בלי קרבנות לה', ובלי חגים.
מה תַעֲשׂוּ ליום מועד,
וליום חג ה'? (ה)

כלל לא עלה על דעת הנביא, שאפשר לחגוג חגים לה' על אדמה טמאה:
לא יִסְכוּ לה' יין,
ולא יֶעֶרְבוּ לו זִבְחֵיהֶם,
כְּלחם אוֹנים להם (=שנִטמָא באוֹננוּת על מֵת),
כל אֹכְלָיו יִטַמָאוּ... (ד-ה);

וכל-כך למה? הלוא ה' אהב את ישראל ובחר בהם.
כַּעֲנָבים בַּמדבר מצאתי ישראל*,
כְּבִכּוּרה בִתאנה בְּרֵאשיתָהּ" (י)?

שני חטאים הכריעו את הכף נגד האהבה - חטא "בעל פעור", שהיה הדגם הראשון לפולחני הזנות בשומרון מימי איזבל; וחטא "הגבעה", הדגם הראשון למלחמת האחים, שהחריבה מבפנים כמעט כל דבר, עוד לפני חורבן שומרון בידי צבאות אשור. ואפרים (גורם) לְהוֹציא אֶל הֹרֵג בניו (יג).

רק כאשר כל זה כבר החל להתרחש:
בָּאוּ ימי הפְּקֻדה,
בָּאוּ ימי השִלֻם (=העונש),
יֵדעוּ ישראל. (ז)

הבינו אנשים בישראל כי הנביא ה"צפה"**, שקראו לו בשמות גנאי - אֱויל הנביא! מְשֻגָע איש הרוח - הוא שראה נכוחה, והזהיר ממלכודת "פַּח יָקוֹש". אך לא היה לו שומע.

__________________________

* הושע קדם לירמיהו
** הושע קדם ליחזקאל

באדיבות אתר 929