אל תיקח את בני ל'שם'

אברהם שלח את עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו אל משפחתו בארם נהריים כדי להביא משם אישה ליצחק.

שאל העבד "אוּלַי לֹא-תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת-בִּנְךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָצָאתָ מִשָּׁם" (בראשית כד, ה).

אומר לו אברהם "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תָּשִׁיב אֶת-בְּנִי שָׁמָּה" (כד, ו).

מדוע חשב העבד שהארץ הזאת והארץ אשר "יצאת משם" יכולות להיות טובות באותה מידה בעיני אברהם?

אברהם השביע אותו "בַּה' אֱלהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלהֵי הָאָרֶץ" (כד, ג). אלוהי הארץ זה אלוהי התבל, אלוהי הבריאה – זה מושג אוניברסלי, את זה הבין העבד.

אברהם הסביר לו את טעותו. "אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר-לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם. וְאִם-לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת-בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה" (כד, ז-ח). שלוש פעמים קרא אברהם לחוץ לארץ 'שם' ו'שמה', הארץ היא הארץ הזאת, כי זה הייעוד של אברהם וזרעו.