אל רע

הניסיון הראשון לשכנע את פרעה נכשל.

עבודת הפרך של בני ישראל הוחמרה.

את הביטוי "א-להי העברים" (ה, ג) פרעה הבין וידע, אבל שם ה' המיוחד לישראל כמבטא נוכחות פעילה וקשר בלתי אמצעי, הוא לא יכול לדעת. ברשימות האלים הידועות מאז, והמוכרות בעולם העתיק, לא הופיע שם כזה (שמות רבה ה, יח).

התורה איננה רוצה לנקוב בפירוש בשמות אלילים – "ושם אלהים אחרים לא תזכירו, לא יִשָמַע על פיך" (כג, יג), אבל היא רומזת. ראש הפנתאון המצרי היה 'רע', אל השמש, המופיע תדיר בתבליטים המצריים. התורה משתמשת במילה העברית "רע", כדי שנבין את הראש הדתי-המצרי, וגם נדע ש"רע" (במצרית) הוא "רע" (בעברית).

"ויִראוּ שֹטרי בני ישראל אֹתָם ברע (=פרעה ונוגשיו הרעים, בשם האל שלהם) לאמֹר: לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו" (ה, יט). לכן הם טוענים נגד משה ואהרן, שנתנו בפי פרעה תואנה דתית נגד שם ה', וזו "חרב בידם לְהָרגֵנוּ" – "יֵרֶא ה' עליכם וְיִשפֹּט" (ה, כא).

גם משה חשב כך, ואמר בתפילת ייאושו – "למה הֲרֵעֹתָה לעם הזה, למה זה שלחתני; ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הֵרַע לעם הזה, והַצֵל לא הִצלת את עמך" (ה, כב-כג) – כבר במצרים חרד משה מחילול שם ה' בעיני מצרים, וגם אצל בני ישראל המוכים.

משה לא רצה מכות למצרים – פרעה בדבקותו הדתית הוביל לעימות הישיר.

באדיבות אתר 929