אלוקים למעלה והאדם למטה

"אֵלֶיךָ, נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם" (א).

ה' נמצא בכל מקום, ו"מלוא כל הארץ כבודו". מה, אם כן, הוא מקור התפיסה שלפיה ה"למעלה" הוא א-לוהים, וה"למטה" הוא האדם? מדוע מייצגת את הקשר ביניהם התנועה מלמטה למעלה עד כדי כך שבמלחמת עמלק כאשר מרים משה ידיו, גבר ישראל, וכאשר הידיים נופלות - עמלק הוא הגובר (שמות י"ז, יא)?

הפסוקים בפרקנו נותנים הסבר מסוים לכך:
"הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם
כְּעֵינֵי שִׁפְחָה  אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ:
כֵּן עֵינֵינוּ, אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ" (ב)

העבד שפוף ורכון על הארץ. מבטו הנשלח אל יד אדוניו משקף סימבולית את מערך הכוחות ביניהם. המציאות שבה העבד והשפחה נמוכים, ואדוניהם גבוהים מהם, היא מציאות מעמדית, שהמיקום הפיזי משקף אותה בחזקה.

התלות וחוסר האונים, הכפיפות המוחלטת, מייצגת גם את עמדת האדם המבקש את א-לוהיו, אבל נדמה שדבר מה נוסף משתקף בנשיאת העיניים כלפי מעלה בחיפוש האל.

"אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים" (קהלת ה', א). הסיבה למיקום האל בשמים, והאדם בארץ אינה נפשית בלבד, אלא טבעית, האדם נלקח מן האדמה, ובה נטמן בסוף ימיו. התפוגגות גופו והפיכתו לחלק מהארץ כמו גם כוח המשיכה - לפחות לפני המצאת המטוס - מקבעת אותו כמהלך על האדמה. א-לוהים נטול גוף וצורה - ו'על השמים כבודו' - מפני שהשמים אינם נתפסים, אינם נראים, רחוקים ונטולי אפשרות מדידה והכלה. בעת החורבן שכינת ה' על פי ספר יחזקאל (בתיווך חז"ל) מתרחקת כלפי מעלה, עד שהיא נעלמת לגמרי והופכת בלתי מושגת. "עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים" (שם) - היא מסקנת המרחק הפרדוכסלי והבלתי נתפס הזה.

אבל הפרק שלנו, מכניס למשוואה גורם נוסף: "גאיונים" (ד) - אנשים הממקמים עצמם באותו 'למעלה' נפשי ופיזי  - לפי ישעיהו לפחות, הם גרים במגדלים גבוהים, המייצגים את רום מעלתם, משל היו א-לוהים בכבודו ובעצמו. נפשו של העבד לא יכולה לסבול עוד את הבוז והלעג שהיא סופגת מאותם גאיונים. שהרי גאיונים אלה מתחזים מעצם מהותם, והווייתם היא הוויית שקר. קריאת הבוז, המתקוממת, שמעניק האדם השפוף לאותם גאיונים מפוקפקים, היא התחלה של זקיפות קומה ראויה. מציאת המרחק הנכון.

באדיבות אתר 929