משה ואהרן קיוו שבני הדור החדש, האמורים להיכנס אל הארץ, יגיבו בצורה אחרת לקשיי הדרך. התלונה של העם במי מריבה מאכזבת מאד את משה ואהרן, ולכן מביאה אותם לידי כעס.

 

תגובתם של משה ואהרן לתלונה החדשה חורגת מכל התגובות לתלונות שהיו עד כה. על התלונות הקודמות תמיד הגיב משה בדברים. לעיתים הוא הגיב בדברי מוסר, ולעיתים בצעקה לקב"ה.
לעומת זאת, במי מריבה משה ואהרן אינם אומרים דבר, אלא תגובתם היא - "ויבֹא משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אֹהל מועד, ויפלו על פניהם" (ו). הנפילה על הפנים אופיינית לחומש במדבר, אך באופן כזה - בלא כל תגובה בדברים - הגיבו משה ואהרן רק פעם אחת, בעקבות חטא המרגלים. האמנם תלונת בני ישראל כאן מצדיקה את הקשה שבתגובות, כמו על חטא המרגלים?
מסתבר, שהתגובה החריפה שנקטו בה משה ואהרן היא תוצאה של אכזבתם הגדולה מן הדור החדש. קרוב לארבעים שנה חיכו משה ואהרן לרגע זה. לאחר שמתו דור יוצאי מצרים, שנכשלו ולא יכלו להשתחרר ממנטליות העבדות שאותה הפנימו במשך דורות רבים במצרים, קיוו משה ואהרן שהדור החדש יגיב באופן אחר על תלאות הדרך. והנה, נראה ששום דבר לא השתנה. גם הדור הזה מתנהג כקודמו. לשם מה אפוא עברו ארבעים שנה של דריכה במקום?
נראה, שכך ניתן גם להבין את פשר כעסם של משה ואהרן לאחר צו ה', ואת דבריהם הקשים לבני ישראל: "שמעו נא המֹּרים, הֲמִן הסלע הזה נוציא לכם מים" (י).
הכעס הוא מקור החטא והגורם המרכזי שלו. כעס זה נבע מהאכזבה הקשה של משה ואהרן מהדור החדש.

כעת נותרה השאלה: כיצד לנהוג בדור זה כדי שלא יגיע למקום שאליו הגיע הדור הקודם?
בפרק הבא מתואר השימוש החריג במכת הנחשים ובנחש הנחושת, שבעקבותיו התברר כי דווקא דרך יראת העונש הצליח הדור החדש להתמודד עם בעיותיו. היראה הובילה לאהבה, שהתבטאה בשירת הבאר, ולאחר מכן לאמונה חזקה בה', שהביאה לניצחון הגדול על סיחון ועל עוג. כעת, נפתחה הדרך לבני אותו דור להיכנס לארץ ישראל.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון