משה מבקש מה' שימנה מנהיג תחתיו ומונה את התכונות הנדרשות: מנהיג שרץ קדימה וצועק 'אחרי' אך דואג לכך שהוא לא ירוץ לבד וכן שמעבר ליכולותיו הצבאיות והארגוניות, הוא מסור לעמו כרועה לצאנו.
ערב הכניסה לארץ הגיעה העת לחילוף משמרות בהנהגה, ומשה רבנו אשר "רץ לפני בני ישראל כסוס במדבר" מצטווה על ידי ריבון העולמים (יב-יג): "עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ".
מפרקנו אנו למדים, כי עוד לפני צרתו האישית מטרידה את משה השאלה: מי ימלא את מקומו בהנהגת האומה, והוא פונה ומבקש: "יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה" (טז). ברם הוא אינו מסתפק בעצם הבקשה למינוי "איש על העדה", אלא מוצא לנכון להבהיר ולפרט מהן התכונות הנדרשות לאיש שיהא עליו להנהיגה: "אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה" (יז).
המדרש בספרי מדקדק במילה "לפניהם", וכותב: "לא כדרך שאחרים עושים, שהם משלחם חיילות והם באים לבסוף, אלא... אשר יצא לפניהם בראש, ואשר יבוא לפניהם בראש". בשעתו כתב מו"ר הרב משה צבי נריה זצ"ל מאמר מיוחד ובו הוכיח שסיסמת הקרב של צה"ל: "אחרי!", כאן מקורה.
אך עדיין יש להתבונן מה פשר המשך דברי משה: "וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם", האין כאן כפילות מיותרת? דומה כי משה מבקש להדגיש שאין מנהיג ציבור יכול להסתפק בדוגמא אישית, בחינת "אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם", מתוך תקווה שהציבור יבוא מאליו בעקבותיו, אלא עליו לשקוד ולגבש את הכלים למשיכת הציבור אחריו, שאם לא כן עלול הוא לרוץ מהר מדי קדימה ולהותיר את העם הרחק מאחריו.
אך משה מוסיף ומשלים "וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה". כאן, לראשונה במקרא, נקרא המנהיג בשם רועה, ובמילה טעונה זו מקופלת, מעבר לעצם יכולת ההנהגה, מסירותו ואהבתו של המנהיג לעמו. המנהיג אינו רק בעל כשרון צבאי, מדיני או ארגוני, אלא אישיות מוסרית בעלת שאר רוח.
עוד על התכונות הנדרשות ממנהיג ניתן לקרוא בפוסט מאת הרב דוד סתיו 'הדרישות ממנהיג'
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הסדרה 'מעט מן האור', בהוצאת ספריית בית אל בשיתוף תנועת אורות