איש זקן מתחנן

שני המזמורים, ע'-ע"א, הם מזמור אחד (כמו ט'-י'; מ"ב-מ"ג), והכותרת "לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד לְהַזְכִּיר" כוללת את שניהם, וגם התוכן שלהם משתלב למכלול אחד.
אבל מה יש "לְהַזְכִּיר" דווקא כאן?

השורש 'זכר' מופיע במקרא פעמים רבות בהקשר של ברית - "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי..." (ויקרא כ"ו, מב) ובהקשרים של דין ומשפט (במיוחד ב'הפעיל') – "מַזְכֶּרֶת עָוֹן" (במדבר ה', טו), "לְהַזְכִּיר אֶת עֲוֹנִי" (מלכים א י"ז, יח), "הַזְכִּירֵנִי נִשָּׁפְטָה יָחַד, סַפֵּר אַתָּה לְמַעַן תִּצְדָּק", "...וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה; כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים, וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר" (בראשית מ', טו). ויום "זִכְרוֹן תְּרוּעָה" הוא באמת יום הדין (גם לפי הפשט).

גם זכירת יציאת מצרים וזכירת השבת מקבלות משמעות עמוקה ומובנת יותר, אם הזכירה היא קיום הברית בין ה' לישראל עמו.

מזמור ל"ח – "מִזְמוֹר לְדָוִד לְהַזְכִּיר" – הוא המזמור הדומה לאיוב בספר תהלים, ועיקרו זעקת ישועה של איש מנוגע שעורו מת ועדיין הצלתו אפשרית, ובניגוד לאיוב – "כִּי עֲוֹנִי אַגִּיד, אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי" (ל"ח, יט).

במזמור ע'-ע"א אנו מוצאים זעקה דומה של איש זקן שכוחו הולך ונחלש, והוא מתחנן – "ה' לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה" (ע, ב) – "אַתָּה ה' אַל תְּאַחַר" (ע, ו) – "אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה" (ע"א, ט).

באדיבות אתר 929