איך צריך להתייחס לארון ה'?

כשמגיע הארון לישראל, מוזכרת שמחתם של בני ישראל, והכול נראה טוב ויפה.
דבר בתיאור זה אינו מכין אותנו, לכאורה, לקראת האסון הממשמש ובא. וטוב שכך, שכן בשלב זה עדיין צופים היו הפלשתים במחזה, ולו ראו שגם בני ישראל מוכים, היה האפקט של מכות הארון עליהם מתפוגג. רק לאחר שהלכו הפלשתים (פס' טז: "וַחֲמִשָּׁה סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים רָאוּ וַיָּשֻׁבוּ עֶקְרוֹן בַּיּוֹם הַהוּא") התרחשה הטרגדיה:
"וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה' וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם כִּי הִכָּה ה' בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה" (יט).
מה פשרו של חטא זה? נראה שבני ישראל הסתכלו על הארון (ולדעת רד"ק: אף בתוכו). ההסתכלות בארון ה' מנוגדת לצו התורה:
"וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ" (במדבר ד', יח-כ).
מה גרם לפתע לחטא זה? מסתבר שבדומה לפלשתים, הגיעו כעת גם בני ישראל לקיצוניות הפוכה ביחסם לארון. אם בזמן המפלה בשילה ראו בני ישראל בארון ה' כלי בעל כוחות עצמאיים, הרי שכעת איבדו את מידת היראה הנדרשת ביחס אליו. אווירת השמחה פגמה במידת היראה, והביאה לקלות ראש.
כשם שהפלשתים הביעו בתחילה את יראתם מה' במילים "מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱ‑לֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה" (ד', ח), כך מגיעים בני ישראל לאחר המכה ליראת ה': "מִי יוּכַל לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' הָאֱ‑לֹהִים הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה" (כ). לשבחם של ישראל ייאמר שבניגוד לפלשתים, שהתעקשו לאורך כל הדרך על אמונתם, ישראל הבינו מיד את המסקנה והכירו בחטאם.
הלקח שצריכים היו ישראל להסיק ממפלת שילה אינו שינוי מידת היראה כלפי הארון; הלקח הוא שינוי התפיסה שלארון יש כוח עצמאי, שאינו תלוי בעשיית רצון ה'. שני הקטבים שבהם היה עם ישראל נתון אמורים, בסופו של דבר, ללמדם את דרך האמצע: אמונה בקב"ה, ולא באמצעים חיצוניים, אך תוך כבוד לאמצעים אלו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון