איך נפלו גיבורים, ואיך נפלה האהבה

הנה תַמוּ יום קרב וְעַרְבּוֹ
והמלך נפל על חרבו.
...
את המלך פָקַד הדין.
אך יורש לו יקום עַד עֵת,
כי עֲלֵי אדמתו הִשעין
את חרבו שעליה מת.
כה דיברה (האם) וקולה הרעיד.
ויהי כן. וישמע דוד.
(נתן אלתרמן)

הָרָץ בשירו של אלתרמן בא להודיע לאֵם השַכּוּלה. המודיע בתנ"ך בא היישר אל דוד, וגם הביא את "הנֵזֶר... ואֶצְעָדה" (י) - תכשיטי המלכות, כנראה בתקווה למצוא מעמד נכבד בעיני היורש. אבל אצל דוד, מי ששלח ידו במלך ישראל - לפי עדותו שלו - הוצא מיד להורג בגלל הניסיון לנצל את המצב, ולא כ"בן איש גֵר עמלקי" (יג).     

"על ספר היָשָר" (=ספר היָשִר; יח) נכתבה הקינה המהדהדת עד ימינו, ובה גם תגובת דוד ל"בנות ישראל", ששרו ל"דוד ברִבְבֹתָיו" (שמואל א י"ח, ז) וגרמו בשגגה לקרע הנורא - "אֶל שאול בְּכֶינָה, המַלְבִּשְכֶם שָני עם עֲדָנים, המַעֲלֶה עֲדי זהב על לְבוּשְכֶן" (כד). רק בקינה מתואר לראשונה השפע של ימי שאול, המלך שיצא תמיד לשדה הקרב, והביא שגשוג לממלכה שקמה בחרב המגן.

האסון הגדול היה בנפילת שאול ובניו, כי גם השבועה והברית של יהונתן עם דוד על מלכות משותפת עם יהונתן כמִשְנֶה (שמואל א כ', מב; שם כ"ג, טז-יח), נפלו בגלבוע עם האהבה. "אֵיך נָפלוּ גִבֹּרים בתוך המלחמה, יהונתן על בָּמוֹתֶיךָ חָלָל – צַר לי עליך אחי יהונתן, נָעַמתָ לי מאד, נִפְלְאתה אהבתךָ לי מֵאהבת נשים" (כה-כו).

________________________________________

מוקדש כזיכרון ליאיר בן ארי ז"ל מעין חרוד, איתו ישבנו פעמים רבות על 'כתף שאול', צפינו בנוף, קראנו בתנ"ך (עם שירו של אלתרמן), ויאיר מחה נמרצות נגד פרשנות בלתי ראויה לאהבת דוד ויהונתן.  

*הנה תם יום קרב וערבו, נתן אלתרמן, כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם

עוד על שירו של אלתרמן ניתן לשמוע בשיעורה של ד"ר רחל עופר

באדיבות אתר 929