איך מסכמים 38 שנים של מוות?

פרשת פרה אדומה שעניינה הטהרה מטומאת מת שונה מכל פרשיות הטהרה, וגם המיקום שלה תמוה. כל הטמאים טובלים במים – מעיין או מקווה, נחל או ים – ונטהרים. רק טומאת מת מחייבת הזאה מאפר פרה אדומה תמימה.

הרגש הטבעי ממאן להשלים עם המוות, עם פרידה לנצח – איך אפשר להיטהר מטומאת מת? – לא בטבילת טהרה במים, אלא רק בדרך חריגה, סתומה, כמו המוות עצמו.

מקומה הטבעי של פרשה זו בספר ויקרא, אחרי מות שני בני אהרן במשכן, "ביום השמיני". יש כמה נקודות מפגש בין פרשה זו לפרשת הכפרה עם שני השעירים, ובייחוד בין פרה אדומה לשעיר המשתלח.

לדעתי, פרשה זו הועברה לספר במדבר כדי לספר את סיפור 38 השנים, סיפור מות הדור של יוצאי מצרים. הסיפור עצמו לא סופר – איך דור שלם מת במדבר בגזֵרת 40 השנה.

חיים נחמן ביאליק יצא מגדרו והביע את מחאתו ב"מתי מדבר". סבל הדורות נראה בעיניו כבד הרבה יותר מכל חטא אפשרי.
אצלנו – כאשר אין מילים לבטא את גודל השבר, מתחילים לשפוך מילים.
בתורה, כאשר אין מילים לבטא את מות דור המדבר – אין מילים – אין נבואה למשה – אין פרשיות בתורה – 38 שנה.

במחצית הראשונה של ספר במדבר, מתוארת השנה השנייה ליציאת מצרים, ההכנות והמסע מהר סיני עד גבול הארץ, בקדש ברנע.
במחצית השנייה – מפרק כ' – מתוארת שנת ה-40 והמסע לעבר הירדן.
במקום סיפור על 38 שנים של "מתי מדבר" הציבה התורה את הטהרה מטומאת מת, כגשר מטהר בין יוצאי מצרים ובין הדור שייכנס לארץ, ושנת ה-40 נפתחה במות מרים הנביאה.

תמוה וחריג, אבל אפשר להיטהר אפילו מטומאת מת.

לשמיעת שיעורו של דוד נתיב 'הסיפור שמאחורי המצווה'

באדיבות אתר 929