איך מדבר חכם?

המוסר והמצוות אינם עוסקים בשמירת הלשון במובן של החכמה, ואין אזהרת איסור נגד צעקות ודיבור בוטה. החכמה מטפלת בתחומי התנהגות הרבה יותר רחבים מאשר המצוות, כמו סגנון דיבור נכון ותוצאותיו, כמו שתיקה במקום הנכון (ראו להלן), כמו דיבור נכון בעת מתאימה, ובעיקר דיבור נבון וחכם.

חכמים מדברים בשקט, בנחת, מרגיעים, לשונם מרפאת פצעי נפש ולכן היא "עץ חיים", והטיפשים צועקים וצורחים, שופכים שמן רותח על עצבים מתוחים, ופעמים רבות זה גולש לאלימות פיזית, ואף גורם למוות - קטטות בין נהגים בכבישים ('הוא קילל אותי'), במסיבות ('הוא פגע בי'), וגם בבתי ספר, במקומות עבודה ובילוי.

אם יבינו כולם, שכל המסנן מפיו - 'איזה אידיוט, טמבל, מטומטם, חמור', המילים הללו חוזרות עליו ומעידות על סכלות ואיוולת מצידו, לפחות באותו רגע של כעס ועצבים, אולי זה ייפסק? אולי יינצלו כמה נפגעי קטטות? אולי נזכה לחיות באווירה אחרת, רגועה יותר, חֲכָמָה יותר?

מפאת ריבוי הפסוקים בנושא זה, הסתפקתי במובאות מפרקים י-טו:

מענה רַך ישיב חֵמה – ודְבַר עֶצֶב (=דיבור עצבני) יעלה אָף (=יכעיס; ט"ו, א);
לשון חכמים תֵיטיב דעת – ופי כסילים יביע אִוֶלֶת (ט"ו, ב);
שפתי חכמים יְזָרוּ (=יָפיצוּ) דעת ...// ופי אֱויל מְחִתָה (=שבירה) קְרֹבה (ט"ו, ז/ י', יד);
מַרפֵּא לשון, עץ חיים – וסֶלֶף בהּ (=לשון שקר) [תגרום] שֶבֶר בְּרוּחַ (ט"ו, ד);
שמחה לאיש במענה פיו [החכם], ודבר (=ודיבור נכון) בעִתוֹ מה טוב (ט"ו, כג);
מקור חיים פי צדיק – ופי רשעים יְכַסֶה (=יַסתיר) חמס (י', יא);
בשפתי נבון תמצא חכמה... // ואֱויל שפתים יִלָבֵט (=יִכָּשֵל; י', יג/ח/י);
מְכַסֶה (=מַסתיר) שנאה שפתי שקר, וּמוֹצִא דִבָּהׁ (=עלילות שקר) הוא כסיל (י', יח);
ברֹב דברים (=בדברי ריב) לא יחדל פשע – וחוֹשֵׂך שפתיו (=שותק), מַשְׂכּיל (י', יט);
כסף נבחר לשון צדיק... שפתי צדיק יִרעוּ (=ינהיגו) רבים... (י', כ-כא);
פי צדיק יָנוּב (=יָניב) חכמה – ולשון תַהְפֻּכוֹת (=לא אֲמינה), תִכָּרֵת (י', לא);
שפתי צדיק יֵדעוּן (=יְעוֹררוּ) רצון – ופי רשעים תַהְפֻּכוֹת (=חוסר אֲמינות; י', לב);
בפֶה חָנֵף יַשְחִת (=יגרום רעה ל)רעהו... / ...ופי ישרים יַצילֵם (י"א, ט /י"ב, ו);
בברכת ישרים תָרוּם קרת (=קִריה) – ובפי רשעים תֵהָרֵס (י"א, יא);
בפשע שפתים מוֹקֵש (=מלכודת) רע ... (י"ב, יג);
מפרי פי איש [טוב] ישבע טוב.../ יאכל טוב (י"ב, יד /י"ג, ב);
שְׂפַת אמת תִכּוֹן לָעַד – וְעַד אַרְגיעה [תֵעָלֵם] לשון שקר (י"ב, יט);
נֹצֵר פיו שֹמֵר נפשו – פֹּשֵׂק (=פותח) שפתיו מְחִתה (=שבר) לו (י"ג, ג);
בפי אֱויל [תָקוּעַ] חֹטֶר (=ענף מלא) גאוה – ושפתי חכמים תִשְמוּרֵם (י"ד, ג);

באדיבות אתר 929