איך מגיעים לדבקות בה'?

"מי יגור באהלך ומי ישכון בהר קדשך" (א). פירוש, החבור בו יתברך צריך אל שני דברים; האחד, הפרישה מדברים הגופנים החומריים. וכאשר פירש מדברים החומריים, צריך עוד לקנות מדרגה נבדלת, כי על ידי זה הדבוק והחבור בו יתברך. ודבר זה על ידי מעשים ראוים. וזה שאמר "ה' מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך". כלומר, מי הוא שאפשר להתדבק עם השם יתברך, ולא יהיה לו דבר שמונע החבור, ונחשב כאילו הוא דר באהלו, ואין מפסיק בין השם יתברך ובין האדם. אבל לא זכר עדיין רק שאין לו חוצץ ומפסיק, אבל שהוא מתעלה מעלה מעלה לא הזכיר. ולכך אמר "ומי ישכון בהר קדשך", כלומר שיהיה לו התעלות אל השם יתברך. קרא מה שיקנה האדם מדרגה עליונה שהוא שוכן בהר קדשו. כי ההר צריך לעלות עד שם, וכן צריך האדם להתעלות עד המעלה העליונה...

"הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו" (ב) - הרי לך שלשה דברים אשר הם חלקי האדם; הגוף, והנפש, והדעת. ואחר כך דבר רביעי "לא רגל על לשונו" (ג), נגד הלשון. והלשון, שהוא הדבור, הוא כל האדם. כי אדם הוא 'חי מדבר'.

ואחר שזכר אלו דברים אשר הם האדם עצמו, עוד זכר ארבעה דברים. שכשם שראוי שיהיה האדם שלם בעצמו, כן ראוי שיהיה שלם עם זולתו...

ואחר כך זכר עוד "נשבע להרע ולא ימיר" (ד). ורוצה לומר, כשם שראוי שיהיה שלם מצד עצמו, ושלם מצד זולתו, כמו שנתבאר, אמר שצריך שיהיה שלם עם השם יתברך. ועל זה אמר "נשבע להרע ולא ימיר", שנשבע בשמו יתברך, ולא ישנה לו...

ועל ידי אלו דברים שזכר, הוא שלם לגמרי, ויש לו דבקות בו יתברך לגמרי...

(מתוך "תפארת ישראל" פרק נד. לקריאת המאמר המלא)

מהר"ל - רבי יהודה ליווא (=ליב) בן ר' בצלאל נולד כנראה בפוזנא שבפולין סביב שנת ר"פ (1520). למד תורה מפי אביו ובישיבות שונות. כיהן כרב בפוזנא וכן בעיר פראג שם נחשב לגדול הרבנים ולמנהיג יהודי העיר. ספריו המשלבים בין חז"ל ומקורות מהקבלה והפילוסופיה הפכו לספרי ייסוד מחשבתיים.