מדוע רבקה מצווה את יעקב לרמות את יצחק? נראה שרבקה שגדלה בבית בתואל ולבן הבינה שעליה לחנך ולהכשיר את יעקב להתמודדות מחוץ לאוהל יצחק ולבית המדרש. אנו צריכים ללכת בדרך זו וללמד את תלמידינו איך לחיות ב'עלמא דשיקרא', לשרוד ולהצליח בו.
יכולה היתה רבקה, כחמותה שרה, להתווכח ישירות עם יצחק על בחירתו להעניק את הברכות לעשו ואף להזעיק לעזרתה את הקב"ה שיורה לו לשמוע לקולה. במקום זאת בחרה להנחות את יעקב בדרך העקלקלה של רמאות וגניבת הברכות. דרך שהיתה מנוגדת לאופיו של יעקב שהיה "איש תם יושב אהלים" – "שאינו חריף לרמות" (רש"י כה כז). יעקב, לדברי חז"ל, ניגש לבצע את מצות אמו כשהוא "אנוס וכפוף ובוכה" (בראשית רבה סה טו). מדוע בחרה אמו להוליכו בדרך הזאת?
בטרם נולדו, כשהתרוצצו הבנים בקרבה, הלכה רבקה לדרוש את ה'. בעת ההיא נודע לה מאת ה' עתידם של התאומים: "שני גויים בבטנך, ושני לאומים ממעיך יפרדו, ולאום מלאום יאמץ, ורב יעבוד צעיר". כבר אז הבינה רבקה שעליה להכשיר את יעקב בנה הצעיר למלחמת הקיום, להתמודדות ההיסטורית עם עשו אחיו: במאבק המיידי על הברכות ובמלחמה שתמשך בין זרעם אחריהם לדורי דורות. הכשרה זו הועילה ליעקב זמן קצר אחרי שעזב את בית הוריו, כשנדרש להתמודד, לשרוד ואף להצליח בבניין משפחתו וקנייניו בחרן, מול לבן אחי אמו, הארמי-הרמאי ש"ביקש לעקור את הכל."
יצחק שגדל בביתם של אברהם ושרה היה צדיק בן צדיק ולא היה אמון על התמודדות עם רשעת העולם הזה ובכלל זה עם רמאויותיו של עשו בנו הגדול ש"ציד בפיו" (רש"י, כה כז). בשונה מאביו אברהם, כמעט לא היה ליצחק שיג ושיח עם הסביבה בארץ כנען. במפגשים המעטים עליהם מסופר בתורה, הוא לא התעמת עם שכניו הפלשתים ואבימלך מלכם, אלא נסוג וחפר את בארותיו במקום אחר. גם יעקב אמור היה לגדול כך, כדברי המדרש: "היה יצחק משחר מוסר ליעקב, ולמדו יצחק אביו תורה ויסרו בבית תלמודו, שנאמר: 'ויעקב איש תם ישב אהלים', ולמד מה שלמד מאביו ואחר כך פירש מאבותיו ונטמן בבית עבר ללמוד תורה". (שמות רבה א א). החינוך שקיבל יעקב מיצחק מתאים ל"יושב אהלים" בבית המדרש, אך לא למי שעתיד להקדיש פרק נכבד מחייו להתמודדות מאתגרת עם לבן הארמי, עם עשו אבי אדום ועם פרעה מלך מצרים. יעקב וזרעו, עתידים להאבק כנגד עשו וזרעו עד עלות השחר, בסוף כל הדורות.
רבקה בת בתואל, צדקת בת רשע, שגדלה בעולם הגדול בין רשעים וידעה לשמור שם על תומתה, מוכשרת היתה לחנך את יעקב אבינו להתמודדות במערכות החיים שמחוץ לאהל יצחק ומחוץ לבית המדרש. היא יכלה להדריך את יעקב, שמול הנבלים הללו אי אפשר לנהוג רק במידת "אמת ליעקב", אלא צריך לדעת גם להיות בבחינת "אחיו אני ברמאות" (בבא בתרא קכג א). ללמד את יעקב לא רק לשיר אלא גם לחיות את פסוקי שירת דוד:
"עִם־חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם־גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם, עִם־נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם־עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל" (תהלים יח, כו-כז).
ה"בן איש חי", ר' יוסף חיים מבגדד, נשאל האם מותר לשקר ובאילו נסיבות. אחרי הקדמה שבה גינה בחריפות את השקר, מנה עשרות מקורות בדברי חז"ל שבהם מתוארים שקרים מוצדקים ואף מחויבים, וכך סיכם: "הרי סדרתי לכם שלחן מלא כמה אופנים בענין השקר וגניבת דעת הנזכרים בדברי רז"ל להיתרא (=להתיר). ואתם תדקדקו בכל דבר ודבר ותלמדו דבר מתוך דבר, אך תשימו יראת ה' על פניכם לבלתי תעשו קוּלוֹת חוץ מן השורה בדמיון דחוק" (שו"ת "תורה לשמה" סימן שס"ד).
מערכת חינוך אינה יכולה להסתפק בהקניית תורה ומצוות, מידות טובות וערכים נעלים. עליה ללמד גם איך לחיות ב"עלמא דשיקרא", לשרוד ואף להצליח בו. זאת, בהנחה שגידוליה אינם עתידים להישאר ספונים בבית המדרש כל ימיהם, פטורים מהבלי העולם וטרדותיו. אין מדובר בהתמודדות עם רשעים בלבד. כך לדוגמה, נדרש כיום חינוך כלכלי בסיסי לכל אחד ואחת, ואפילו ליושבי בית המדרש, לכל הפחות ברמה שתוכל למנוע מלהתפתות לפיתויי שיווק מתוחכמים, לאפשר להבין את מרכיבי השכר והמיסים, לבחון באופן מושכל את הייעוץ הבנקאי והפנסיוני ולמצות זכויות מול הרשויות השונות. אין צורך ללמד לרמות, אבל בהחלט נחוצה מידה של תחכום ואפילו ערמה כדי לקיים את המצווה "תמים תהיה עם ה' אלקיך" כהלכתה, כעצת החכם מכל אדם: פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל־דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ. (משלי יד טו)