קהלת מתבונן על קוצר החיים, היותם כצל עובר, ומתקשה להיחלץ מחוויית ההבל. רבי פנחס במדרש מציע דרך לאדם לחמוק מההבל - על ידי נגיעה בנצח - לעסוק בתורת חיים.

 

קהלת מתבונן על קוצר החיים, היותם כצל עובר, ומתקשה להיחלץ מחוויית ההבל. האם קהלת לאורך ספרו מוצא את הדרך לחמוק מהתחושה הקשה? הפרשנים נחלקים בכך. בחז"ל מוצאים דרשות רבות שבהן החכמים נענים לאתגר שמציב קהלת ומציעים לאדם דרך לאחוז במה שמעבר להבל.

כך רבי פנחס במשפט התמציתי והפיוטי הבא:

"אמר ר' פנחס:
הואיל והבל הם ימיו של אדם,
ומספר הם,
וכצל הם,
מה הנאה יש לו בחיים?
אלא יתעסקו בדברי תורה שכולן חיים".

(קהלת רבה פרשה ו)

דבריו של רבי פנחס מובאים במדרש ביחס לפסוק "כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה טּוֹב לָאָדָם בַּחַיִּים מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ וְיַעֲשֵׂם כַּצֵּל…" (יב). ר' פנחס מנסח בתמצות את המצוקה שעולה מקהלת, זוהי הזמניות, היותם של ימי האדם ספורים, כיצד יכול האדם למצוא ערך בחיים אם כצל עובר הם, תוהה קהלת. ר' פנחס מציע תשובה שייתכן שהיא מגיבה לקהלת וייתכן שהיא דרשה מתוך הפסוק עצמו. הדרך למצוא ערך בחיים הזמניים לפי ר' פנחס, היא על ידי דבקות בחיים האמיתיים. בתוך החיים החולפים יש דבר אחד יציב, זוהי 'תורת חיים'. ר' פנחס מציע לאדם לחמוק מההבל על ידי נגיעה בנצח. בעולמו של ר' פנחס ההבל הממלא את העולם נעצר בפתחו של בית המדרש. המגע עם התורה מחלץ את האדם מהרגעיות של חייו, ממיר את החיים בחיים אחרים, את חיי הרגע, בחיים של נצח.

באדיבות אתר 929