איך הגעתם למספר הזה?

משה הקהיל "את כל עדת בני ישראל", ופתח בשבת – מקדש הזמן לפני מקדש המקום. הפתיחה החגיגית, הדומה למעמד הר סיני – "אלה הדברים..." (ל"ה, א וגם י"ט, ו), מזמינה דיבור חשוב, וגם שלם ומקיף, והנה "הדברים" מסתיימים בשני פסוקים, עם פרט אחד נוסף – "לא תְבַעֲרוּ אֵש בכל מֹשְבֹתֵיכֶם ביום השבת" (ג). הקיצור הזה איננו הולם את הפתיחה.

בפסקה הבאה יש שוב פתיחה – "זה הדבר אשר צִוה ה' לֵאמֹר" (ד), ואחריה פרשיות שלמות ומפורטות של מעשה המשכן. הדעת נותנת שגם לדיבור שבת הייתה כאן מסכת שלמה, ואכן כך הבינו זאת חז"ל במדרש ההלכה: "אלה הדברים... רבי אומר: להביא 39 מלאכות שאמר להם משה על פה"  (מכילתא ויקהל, א). לפי זה, איסור הבערת אש היה פרט אחד מתוך רשימה ארוכה, שנאמרה "על פה", ולא נכתבה.

אבל מנַין לקחו חז"ל את המספר 39 (=40 חסר 1)?

כקורא בתורה ידעתי שברשימת פרטי המשכן, תחת הכותרת "זה הדבר...", יש 41 פרטים, ויום אחד האיר ה' את עינַי, והבנתי שזו באמת רשימת 39 פרטים, שהאחרון בה מסתעף לשניים (40 מספר מקודש) –

"...את כל אשר צִוה ה': את המשכן, את אהלו, ואת מכסהו... [נא לספור]... את בגדי השרד לשרת בקדש [שהם] את בגדי הקדש לאהרן הכהן, ואת בגדי בניו לכַהֵן" (י-יט).

אחרי שגיליתי זאת, אמר לי הרב שאול ברוכי, שהרעיון נזכר ב'מדרש הגדול', וכך כתוב שם – "הרי אלו 39 ציוויין כנגד 39 אבות מלאכה שנאסרו בשבת" (ראו מאמרי '39 אבות מלאכות בשבת – מנין?').

עוד באותו עניין קראו גם בפוסט הבא '39 - מספר מקודש'

באדיבות אתר 929