איוב - עובד מאהבה או מיראה?

באחד הימים המיוחדים בהיסטוריה, נדרשו כמה דרשות שכנראה נשארו סמויות זמן רב, ורק באותו יום מיוחד יצאו החוצה.

וכך אומרת המשנה:
"בו ביום דרש רבי יהושע בן הרקנוס:
לא עבד איוב את הקדוש ברוך הוא אלא מאהבה,
שנאמר: "הן יקטלני לו איחל" (איוב י"ג, טו).
ועדין הדבר שקול, לו אני מצפה או איני מצפה?
תלמוד לומר: "עד אגוע לא אסיר תמתי ממני" (איוב כ"ז, ה), מלמד שמאהבה עשה.
אמר רבי יהושע: מי יגלה עפר מעיניך, רבן יוחנן בן זכאי,
שהיית דורש כל ימיך שלא עבד איוב את המקום אלא מיראה,
שנאמר: "איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע" (איוב א', ח),
והלא יהושע תלמיד תלמידך למד שמאהבה עשה".
(משנה סוטה ה, ה)

תנא, שאינו מוכר לנו ממקומות אחרים, מגדיר את השאלה הגדולה ביותר סביב איוב: איוב עבד את ה' מאהבה או מיראה? האם דבריו ומעשיו של איוב נבעו מהאהבה ללא גבול לאל או שדווקא מהחשש הגדול מעונש?

המדרש לומד את זה משני פסוקים באיוב. בראשון (הלקוח מהפרק שלנו) אומר איוב שגם אם המוות יגיע הוא תמיד ירצה את האל משום שהוא אינו פוחד ממנו, אלא אוהב אותו ורוצה בקרבתו. וגם בהמשך בפרק כ"ז אומר איוב - שגם במותו הוא יישאר באותה התמימות.

מה שמעניין הוא החלק השני של המשנה, שבו מתגלה שאופיו של איוב עמד במחלוקת בבית המדרש במשך זמן רב, ומגיע ר' יהושע (בן חנניה) וכאילו מבשר לר' יוחנן בן זכאי רבו שמת כבר וכל חייו דרש שאיוב פעל מיראה, שהנה התגלה שלא כך. החידוש של ר' יהושע בן הרקנוס היה כל כך משמעותי, שלר' יהושע חשוב לספר את זה לרבו.

איוב היה מאז ומעולם דמות שחכמים ניסו להבין וללמוד ממנה והנה פתאום הכל משתנה - לא יראה אלא אהבה. וואו.

באדיבות אתר 929