ארץ עוץ, בני קדם, כדים, תימן ובני ארם - מה בין איוב לספר הראשון במקרא?

 

המסורה שלנו קבעה הבדל יסודי בין סיפור המסגרת באיוב (פרקים א' ו-ב', ורובו של פרק מ"ב) לבין פרקי המענות ("ויען איוב ויאמר"; "ויען אליפז התימני ויאמר"; וכו'), הם פרקי הוויכוח בין איוב לבין שלושת הרֵעים ואליהוא; פרקי המענות (ג' עד מ"ב, ו) נמסרו בטעמים המיוחדים למזמורים ולחוכמה (טעמי אמ"ת, איוב-משלי-תהלים), בעוד פרקי המסגרת הסיפורית נמסרו בטעמים המקובלים ברוב ספרי התנ"ך (כא ספרים); רק באיוב יש הבחנה כזאת בין חלקים שונים באותו ספר. בכך שימרה המסורה פערים עמוקים בין סיפור המסגרת לבין המענות.

סיפור המסגרת נמסר בשם ה' (ובכלל זה גם הפתיחות למענות ה' "מן הסערה"; ל"ח, א; מ', א, ג, ו), בעוד בכל פרקי המענות מדברים בשמות א-ל וא-לוה, ש-די ועליון, ושם ה' מופיע רק פעם אחת בפי איוב (י"ב, ט): "מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת".

בסיפור המסגרת יש תיאורים גאוגרפיים גדושי שמות של "ארץ עוץ" ושל "בני קדם" [1] והמקומות שמהם באו כנופיות אויבים מחד, ורעי איוב מאידך (שבא, כשדים, תימן, שוח, נעמה); כל אלה נעדרים לחלוטין בפרקי המענות (פרט לפתיחות), ולכולם יש אחיזה בספר בראשית, בשמות "בני ארם, עוץ וחול וגתר ומש" (בראשית י', כג); בני נחור: "את עוץ בכֹרו, ואת בוז אחיו... ואת כֶּשֶׂד..." (בראשית כ"ב, כ-כב); ובשמות בני עשו "אבי אדום בהר שעיר... בני אליפז, תימן, אוֹמָר, צְפוֹ..." (בראשית ל"ו, ט-יא).

העדות המוחלטת על זיקת איוב לבראשית היא תכשיט בשם "קְשׂיטה" כאמצעי תשלום, שנזכר רק פעמיים בכל התנך, אצל יעקב בשכם כשקנה את "חלקת השדה... במאה קְשׂיטה" (בראשית ל"ג, יט), ובשְבוּת איוב מ"כל הרעה אשר הביא ה' עליו... ויתנו לו איש קְשׂיטה אחת..." (מ"ב, יא). גם תיאורי איוב עם "מקנהו" וגדולתו, ותיאורי צדקתו, מגלים זיקה ברורה לספר בראשית – "עבדי איוב" מתואר בדומה לנֹח [2] – "איש תם וישר, יְרֵא א-להים וסָר מֵרע" (א', ח; ב', ג).

והנה, בסיפור המסגרת יש חיזיון מדהים של דיון שמימי בנוכחות "בני הא-להים" המתיַצבים (=בעמידה) "על ה'" (=היושב על כסא הדין), והדיון מתנהל בין ה' לבין "השטן" על "איש תם וישר" כאיוב (ומתוך זה, על שאלות הצדק והגמול בעולם).

בפרקי המענות מתחנן איוב (י', יט-כד; י"ג, יח-כז; כ"ג, ג-ח) להשתתף בדיון כזה ולטעון בעצמו את דבריו, ונענה לבסוף בחזיון התגלות ה' "מן הסערה", אבל גם אז לא ניתנה לו הזכות לעמוד מול כסא המשפט, ולהגן על צדקתו מול כל טענות רודפיו נגדו.

המחיצה בין המענות לבין הסיפור נותרה בעינה, ואיוב (לבסוף) קיבל עליו את הדין כי הוא רק "עפר ואפר" (מ"ב, ו).
אבל בסיפור המסגרת, יש תשובה שונה לסבלו של איוב, [3] וגם לזה יש זיקה ברורה לספר בראשית, ולהבדל בין איוב לאברהם.
______________________

[1] פעמיים בספר בראשית (כ"ה, ו; כ"ט, א) נזכרת "ארץ [בני] קדם", בשילוח בני אברהם מקטורה, ובדרכו של יעקב לחרן.
[2] הנביא יחזקאל (י"ד, יד-כ) מזכיר את נֹח יחד עם איוב, כצדיקים, שלא יצילו מגזֵרת פורענות אלא את עצמם.
[3] כפי שהיטיב לפרש הרב י"ד סולובייצ'יק במאמרו 'קול דודי דופק', וראו מאמרי 'נבואת התפילה של אברהם', באתר שלי.

באדיבות אתר 929