כך סוגר איוב חשבון מר ונוקב עם שלושת הרֵעים כאחד. פרק עצוב.
הרֵעים השתתקו – בלדד חתם בקיצור, וצופר שתק – אין עוד מילים!
אבל לאיוב דווקא יש עוד הרבה מילים, וכך מעידה הכותרת – "וַיֹּסֶף אִיּוֹב שְׂאֵת מְשָׁלוֹ" (א). אלא, שאיוב לא ידבר כאן בלשונו הרגילה, אלא ישתמש בלשונו של צופר, כדי לדבר במקום צופר ולהכות אותו בסגנונו וברעיונותיו. כך סגר איוב חשבון מר ונוקב עם שלושת הרֵעים כאחד – "הֵן אַתֶּם כֻּלְּכֶם חֲזִיתֶם... זֶה חֵלֶק אָדָם רָשָׁע עִם אֵ-ל" (יב-יג) – הביטוי "חֲזִיתֶם" מכוון בלי ספק נגד החיזיון שאליפז נשען עליו, ואילו המילים "זֶה חֵלֶק אָדָם רָשָׁע" הן ציטוט מדויק מסוף דברי צופר (כ', כט; ובמילים דומות חתם גם בלדד, י"ח, כא). הציטוט הברור מדברי צופר מוכיח – איוב מדבר במקום צופר, בלשון צופר, נגד צופר [1].
כמו חבריו, צופר תיאר (במחזור השני) את גורל הרשע, שלא יהיה טוב לו, ואיוב הפך את הדברים האלה נגדו. אתם בטוחים שאני רשע, ואני רואה בבגידה שלכם בי מעשה של רשעים, ולכן מה שאמרתם עלי יתהפך עליכם.
עצוב לקרוא פרק זה!
וַיֹּסֶף אִיּוֹב שְׂאֵת מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר:
חַי (אני נשבע!), אֵ-ל הֵסִיר מִשְׁפָּטִי, וְשַׁ-דַּי הֵמַר נַפְשִׁי –
כִּי (=אכן) כָל עוֹד נִשְׁמָתִי בִי, וְרוּחַ אֱ-לוֹהַּ בְּאַפִּי;
אִם תְּדַבֵּרְנָה שְׂפָתַי עַוְלָה (=שקר), וּלְשׁוֹנִי אִם יֶהְגֶּה רְמִיָּה.
חָלִילָה לִּי אִם אַצְדִּיק אֶתְכֶם –
עַד אֶגְוָע לֹא אָסִיר תֻּמָּתִי מִמֶּנִּי!
בְּצִדְקָתִי הֶחֱזַקְתִּי וְלֹא אַרְפֶּהָ!
לֹא יֶחֱרַף (=לא יחשוב חֶרפָּה) לְבָבִי מִיָּמָי.
יְהִי כְרָשָׁע אֹיְבִי, וּמִתְקוֹמְמִי (=והקם נגדי) כְעַוָּל!
כִּי (=אכן) מַה תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע (=יקח לעצמו בֶּצַע)?
[גם] כִּי יֵשֶׁל (=יַשלֶה) אֱ-לוֹהַּ נַפְשׁוֹ [בשַלוָה זמנית] –
הֲצַעֲקָתוֹ יִשְׁמַע אֵ-ל כִּי (-כאשר) תָבוֹא עָלָיו צָרָה?
אִם עַל שַׁ-דַּי יִתְעַנָּג, יִקְרָא אֱ-לוֹהַּ בְּכָל עֵת?
אוֹרֶה אֶתְכֶם [מוּסָר] בְּיַד אֵ-ל, אֲשֶׁר עִם שַׁ-דַּי לֹא אֲכַחֵד [מִכֶּם];
הֵן אַתֶּם כֻּלְּכֶם חֲזִיתֶם! וְלָמָּה זֶּה הֶבֶל תֶּהְבָּלוּ?!
זֶה חֵלֶק אָדָם רָשָׁע עִם אֵ-ל! וְנַחֲלַת עָרִיצִים מִשַּׁ-דַּי יִקָּחוּ [כִּגמוּלָם] –
אִם יִרְבּוּ בָנָיו, [יוּפקְרוּ] לְמוֹ חָרֶב! וְצֶאֱצָאָיו לֹא יִשְׂבְּעוּ לָחֶם;
שְׂרִידָו בַּמָּוֶת (=במגֵפה) יִקָּבֵרוּ! וְאַלְמְנֹתָיו [החטופות] לֹא תִבְכֶּינָה [באֲבֵלוּת];
אִם יִצְבֹּר כֶּעָפָר כָּסֶף, וְכַחֹמֶר (=בעֲרֵמוֹת) יָכִין מַלְבּוּשׁ (=בגדי כבוד);
יָכִין, וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ! וְכֶסֶף, נָקִי יַחֲלֹק (=יקבל חֶלקוֹ)!
בָּנָה כָעָשׁ בֵּיתוֹ [החָלוּש], וּכְסֻכָּה [לזמן קצר] עָשָׂה נֹצֵר (=שומר);
עָשִׁיר יִשְׁכַּב, וְלֹא יֵאָסֵף (=לא ימות בכבוד), עֵינָיו פָּקַח, וְאֵינֶנּוּ (=העושר).
תַּשִּׂיגֵהוּ כַמַּיִם בַּלָּהוֹת (=סְעָרה), לַיְלָה גְּנָבַתּוּ סוּפָה;
יִשָּׂאֵהוּ [רוח] קָדִים וְיֵלַךְ, וִישָׂעֲרֵהוּ (=ויַעַקרֵהוּ) מִמְּקֹמוֹ!
וְיַשְׁלֵךְ עָלָיו [כל מה שעף ברוח] וְלֹא יַחְמֹל,
מִיָּדוֹ (=מי שלידו) בָּרוֹחַ יִבְרָח –
יִשְׂפֹּק (=יִמחֶה כף) עָלֵימוֹ כַפֵּימוֹ [בתדהמה],
וְיִשְׁרֹק עָלָיו מִמְּקֹמוֹ [בתימהון]!
____________________________
[1] יום אחד קראתי אחד ממבקרי המקרא, שטען כי פרקים כ"ז-כ"ח יש בהם את נאומו השלישי 'האבוד' של צופר, כי המילים והרעיונות מתאימים לצופר – בזכות זה הבנתי את התחכום הדרמתי של ספר איוב, ששומר על 6 מענות גם במחזור השלישי, ומשקף השתתקות הרעים, ודיבור איוב במקום צופר, תוך ציטוט מצופר, נגדו.
באדיבות אתר 929