איה כל הנפלאות?

גדעון גדל בתקופה שאחרי המאורעות הגדולים, תקופת השפל בהנהגה ובביטחון. 18 שנות דיכוי מואבי, 20 שנה ש"חדלו ארחות" בגלל הלחץ של יבין וסיסרא, ועוד 7 שנים של השחתת שדות ויבולים על ידי המדיָנים שנכנסו עם המוני גמלים לעמק בית שאן ולעמק חרוד. והנה הבן (=גדעון) שואל – "ויֵש ה' עמנו? ולמה מצאתנו כל זאת ואַיֵה כל נפלאותיו אשר סִפְּרוּ לנו אבותינו לֵאמֹר: הלֹא ממצרים העלנו ה', ועתה נטשנו ה', ויתננו בכף מדיָן"?! (יג).

כשהייתי צעיר ומדינת ישראל צעירה ממני (בשנתיים), בימי התקפות הטרור (בעיקר מרצועת עזה) ופעולות התגמול, הרגשתי קצת כמו גדעון שבתנ"ך – איה כל הנפלאות של דור הפלמ"ח ותקומת המדינה?

אחרי שזכיתי להשתתף בשחרור ירושלים העתיקה, ועמדו רגלי על הר הבית בששת הימים, אני חוזר ונזכר בגדעון כל פעם שאני שומע 'גדעונים' צעירים תמהים – איה כל הנפלאות שמספרים לנו על ששת הימים?

בימי גדעון שרר מצב הרבה יותר חמור, כי המדיָנים פלשו והשחיתו ושלטו בנחלות יששכר ומנשה. גדעון, שזכר סיפורי אבות על יציאת מצרים ושאל בקול ברור היכן הנסים והנפלאות, הוא שזכה להחזיר את שבטי ישראל לעצמאות ולעבודת ה', בזכות הכוח שבשאלה – "לֵך בכחך זה, והושעת את ישראל מכף מדין, הלא שלחתיך" (יד).

הניסיון של גדעון לחמוק מהשליחות בטענת קטנותו וחולשתו, מזכיר את משה, וכך גם תשובת ה' – "כי אֶהְיֶה עמך, והִכּית את מדיָן כאיש אחד, הלֹא שלחתיך" (טז) – גם האותות השונים מזכירים את משה בסנה, וגם גדי העזים שהפך לקרבן (עולה כליל) עם איפת המצות, ו"צליל לחם שעֹרים" (יג) מזכירים פסח ועומר (רש"י לפס' יט).

באדיבות אתר 929