אחת מאלף

פרק ז פותח את חלקה השני של המגילה בסגנון של גוף שני, הדומה לסגנונו של ירא הא־לוהים (בפרק ה), אם כי בכיוון שונה, המאפיין את משלי החוכמה והמוסר שבחכמת בני קדם (בדומה לסגנון ספר משלי).

'היועץ החכם' מנסה לתת מענה לשאלה שנותרה פתוחה בסוף המחצית הראשונה: "כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים...", החולפים "כַּצֵל". לכן פרק ז מבוסס על שורה של עצות חכמה הפותחות ב"טוב", או ב"טובה": "טוב שם משמן טוב... טוב ללכת אל בית אבל... טוב כעס משחוק... טוב לשמוע גערת חכם... טובה חכמה עם נחלה..." (ז, א-כב). כל אלה כלולות בתשובתו של 'יועץ-חכם' לתמונות המדכאות של המוות, ולשאלות הגמול הקשות נוכח הכישלונות הגדולים.

סגנון הפנייה בגוף שני יוצר עימות מרומז בין שני היועצים, האחד שהתבסס על יראת א־לוהים ומשפטו, וראה בהם את הפתרון היחיד – "כי את הא־להים יְרָא!" (ה, ו). לעומתו, החכם רואה ש"יש צדיק אֹבֵד בצדקו, ויש רשע מאריך ברעתו" (ז, טו); לכן החכם מבקר גם את הפרזות הצִדקוּת – הוא מציע איזון בחיים, וסומך על החכמה שתאזן בין צִדקות לרִשעות ולסִכלות. "אַל תהי צדיק הרבה, ואל תתחכם יותר, למה תִשוֹמֵם. אל תרשע הרבה, ואל תהי סָכָל, למה תמות בלא עִתֶּךָ; טוב אשר תאחֹז בזה, וגם מזה אל תַנַח את ידך, כי ירא א־להים יֵצֵא את כֻּלָם" (ז, טז-יח).  

והנה פלא: היועץ החכם מודה בכישלונו, כעדותו המפורשת – "כל זֹה נִסיתי בַחכמה, אמרתי אֶחכָּמָה, והיא רחוקה ממני; רחוק מה שהיה, ועָמֹק עָמֹק, מי ימצאנו" (ז, כג-כד); כל עצות החכמה לא יוכלו להתמודד עם השאלות הקשות, ובמיוחד אין מענה לשאלות הגמול (כפי שיֵאָמֵר במפורש בסוף פרק ח', יד–יז); הודאה נדירה זו של חכם המיואש מן החכמה, מקבילה ליֵאוש של חכם-קהלת במערכה הפותחת בגלל העתיד הצפוי למפעל חייו אחרי המוות, עם "האדם שיהיה אַחֲרָי" (ב, יח-יט).

במהלך החיפוש הנואש אנו פוגשים לראשונה את קהלת מדבר בלשון אִשה: "ראה זה מצאתי אמרה קהלת... אשר עוד בקשה נפשי ולא מצאתי..." (ז, כז-כח);

בעולם החוכמה, האִשה היא משל ידוע גם לחכמה וגם לסכלות, וכך הוא מציג את 'האִשה הטובה', היא החכמה שבנפשו, כשהיא מנוגדת ניגוד חריף ל'אִשה הרעה' "אשר היא מצודים וחרמים" (=רשתות דגים), היא 'אשת זנונים', שרק איש חוטא "יִלָכֶד בה", ואותה הוא מוצא "מר מִמָוֶת" (ז, כו). משל זה מוכר היטב מן הקובץ הראשון בספר משלי (א עד ט, ופרק "אשת חיל" במשלי לא); הופעתו בקהלת היא חשובה, ומעידה על כוחה של החוכמה ועל הציפייה הגדולה ממנה!

אבל שוב אנו שומעים אכזבה – "אדם [חשוב] אחד מאלף מצאתי, ואשה (=חכמה) בכל אלה לא מצאתי" (ז, כח); גם כאן אפשר לשמוע רמז מן העלילה ההיסטורית של שלמה – מתוך אלף נשים בחר שלמה בנעמה העמונית כאֵם המלך (מלכים א יא, א-ה; יד, כא), שיֵשֵב על כסאו אחריו, אבל האומנם ראויה היא להיות "אחת מאלף"?

וכאן, קובע החכם, כי האחריות לכישלונות נופלת על האדם – "לבד ראה זה מצאתי, אשר עשה הא־להים את האדם ישר, והמה בִקשו חִשבֹנות רבים" (ז, כט).

באדיבות אתר 929