אחת היא

בפסוקים ד-י הדוד מקלס את רעיתו.

בפסוקים יא-יב רעיתו עונה לו. 

כמו שמצינו בפרק ד', קילוס הדוד הוא ארוך, ותשובת הרעיה קצרה.

קצת משבחי הרעיה האמורים בפי הדוד כאן כבר אמורים בפרק ד', אלא שענין השיר הזה בכללותו שונה מעניין השיר ההוא.

השיר ההוא נאמר בעת הכניסה לחופה, ואילו השיר הזה - מסתבר שנאמר לאחר שנסתיימו ימי השמחה של הנישואין. הדוד משבח את רעיתו, שהיא אחת ואין דומה לה בין הנשים. כמלכה היא לו והוא מאושר בה יותר מהמלך בנשיו הרבות. משום כך פתח בתרצה וירושלים, ערי המלוכה, וסיים: "מלכות ופלגשים ויהללוה" (ט). ואף הרעיה עונה לדודה במעין דבריו ומשבחתו שהוא הנדיב (המלך) והיא כמרכבתו.

ועל פי המשל, כל האמור בשיר הזה הם דברי שבח שמשבח הקב"ה את כנסת ישראל, שאין בכל אומות העולם אומה נאה כמותה ("אחת היא יונתי תמתי").

"גינת אגוז" (יא) היא כינוי לבית המקדש. 

"לא ידעתי נפשי שמתני..." (יב) - אומרת כנסת ישראל בתלונה על שלא נשמרה מן החטא, והביאה את עצמה תחת שעבוד הגויים.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר שיר השירים, סיכום פרק ו'.