על עם ישראל מוטלת אחריות כבדה יותר מאומות העולם, וכאשר הם חוטאים למחויבותם זו הם נענשים מיד בחומרה רבה. כך ניתן להבין את פשר צרעתו של גיחזי.
בעוד שאלישע קידש את שם שמים בעמים, יצא מתוך ביתו גיחזי ופגם בכך. נעמן, שבא מרחוק, הכיר לאחר הנס בקדושתו של הנביא והאמין באמצעותו במלכות ה', ואילו נער הנביא, שראה אותו ואת עבודתו מקרוב, לא האמין בכוחו ובידיעתו וניסה להערים עליו ולשקר לו. נעמן הגאוותן והאגוצנטרי הפך את דרכו ונפל מן המרכבה לקראת הנער הנביא, העניק לו בכל ליבו ותרם ככל יכולתו לרווחת בני הנביאים, ואילו גיחזי נשאר שקוע בתאוות הממון שלו ובקטנוניותו, והמיר את קידוש ה' הגדול בכסף. משום כך דבקה צרעת נעמן בגיחזי.
קידוש ה' וחילולו לא נאמרו לישראל בלבד, אלא הם עניין לכל אדם, כיהודי וכגוי. ואף על פי כן לא כולם שווים לפני המקום. ככל שהאדם זוכה להתקרב יותר לעבודת ה' ונביאיו כן גדל האתגר, מעמיקות הדרישות ממנו וגדלה גם סכנת הנפילה וההתרסקות. פרקנו מדגיש את עליונותם של ישראל על ארם, ויחד עם זאת מלמדנו את עומק משמעותה של מעלה זו. על ישראל מוטלת אחריות כבדה יותר מאומות העולם, וכאשר הם חוטאים למחויבותם זו הם נענשים מיד בחומרה רבה. "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקד עליכם את כל עונתיכם" (עמוס ג', ב)
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'מקדש מלך - עיונים בספר מלכים', בהוצאת מדרשת הגולן