מה היה המניע העיקרי של אחז לפתיחת שערי ירושלים לעבודת אלילים ומדוע הבקשה של ישעיהו ממנו הייתה עבורו כמעט בלתי אפשרית?
המניע העיקרי של אחז (ומאוחר יותר, של מנשה) לפתיחת שערי ירושלם לעבודת אלילים היה הייאוש והכניעה לאשור, ולא שכנוע דתי או יצר מסתורי. כשיצאנו ממצרים וקיבלנו עלינו את עבודת ה' לבדו (עם התורה), היינו חופשיים ועצמאיים – לבדנו במדבר, רק הוא ואנחנו. אחר כך, בארץ האבות, לא היינו נתונים לשום שלטון זר במשך מאות שנים, מיהושע ועד ישעיהו.
עם ההשתלטות האשורית התכסו 'השמים' בענני שלטון זר למאות ואלפי שנים: אשור – בבל – פרס – יוון [עם פסק זמן חשמונאי] – רומא ויורשותיה – החליפויות המוסלמיות – הממלוכים והעות'מנים – המנדט הבריטי!
אחז ומנשה התייאשו ממלכות ה', כשקיבלו עליהם את העול האשורי, וקיבלו יחד עמו את אליליו. הוכחה ברורה לכך נמצאת במפגשי העימות בין המלך אחז לבין הנביא ישעיהו![1] (ז'-ח');
מנגד, תמיד היו כוחות 'רציניים', שסירבו לקבל עליהם את עול המעצמה השלטת, והרימו את נס המרד.
רצין מלך ארם-דמשק ופקח בן רמליהו מישראל-שומרון, חילקו ביניהם את המשימות: רצין במסע לאילת (מלכים-ב טז, ה-ו), פקח בהתקפה האכזרית נגד יהודה במרחבי בנימין (כח, ו-ח) כדי להמליך במקום אחז הנכנע לאשור את "בן טבאל" (ישעיהו ז', ו), שיצטרף לקואליציית המורדים באשור, "ופלשתים פשטו בערי השפלה והנגב ליהודה, וילכדו את בית שמש, ואת אַיָלוֹן..." (כח, יח).
מי שקורא בעיון את הפרק הזה ב'דברי-הימים' מוכרח להבין את מצבו הנואש של אחז בעת ההיא, 'זנב אוד עשן', ולתמוה על דבר ה' בפי הנביא ישעיהו (ז', ד): "הִשָמֶר והַשקֵט אַל תירא ולבבך אַל יֵרַך משני זַנבוֹת האוּדים העֲשֵנים האלה, בָּחֳרי אַף רצין וארם ובן רמליהו". איך אפשר לומר כך לאחז כאשר הוא מותקף מכל הכיוונים, ויהודה מאבדת כל כך הרבה לוחמים ואזרחים, הרוגים ושבויים, גם בבנימין וגם בשפלת יהודה?
התשובה היא קריטית להבנת הנבואה בישראל. ישעיהו הנביא יצא נגד שתי 'המפלגות' – גם נגד המרד, וגם נגד הכניעה![2] ומה הוא הציע? לחרוק שיניים ולהחזיק מעמד עד שמלך אשור יחסל את רצין ואת פקח, דבר שיקרה בתוך שנתיים, "בטרם יֵדַע הנער קְרֹא אבי ואמי, ישא את חיל דמשק, ואת שלל שמרון, לפני מלך אשור" (ישעיהו ח', ד).
האם זה היה אפשרי? – כן!
האם אחז היה מסוגל לזה?
תשובתו (ישעיהו ז', יב): "לא אֶשאַל ולא אֲנַסֶה את ה'"!
מה עשה אחז?
שלח 'שוחד' למלך אשור (מלכים-ב טז, ז-ח) כדי שיסלק מעל יהודה את רצין ופקח, מה שהוא היה עושה גם בלעדיו (כי הם מרדו בשלטונו), וגם כדי למנוע כיבוש אשורי ביהודה (כח, כ-כא), והגיע לדמשק לחגיגת הניצחון של "תִלְגַת פִּלְנְאֶסֶר" (=תִגְלַת-פִּלְאֶסֶר 3), ומשם שלח הוראות לשינויים בבית ה' בירושלִַם (מלכים-ב טז, י-יח).
אם כך, מדוע הפולחן הזר של אחז לא נקרא כאן 'אשורי', אלא 'ארמי' – "ויזבח לאלהי דַרמֶשֶׂק המכים בו, ויאמר: כי אלהי מלכי ארם הם מַעְזְרים אֹתם – להם אֲזַבֵּחַ וְיַעְזְרוּני – והם היו להכשילו, ולכל ישראל" (כ"ח, כג)?
בפולחני ניצחון עתיקים, לפעמים היו משתפים את האלים המקומיים יחד עם אלי הכובשים, כדי לתת גושפנקה 'דתית' מקומית לכובש הזר, וגם כדי 'למנוע נקמות'. כנראה השתתפו אלי ארם עם אלי אשור בתהלוכת הניצחון בדמשק, והחיקוי של אחז נראה כל כך עלוב!
אבל העיקר בשינויים של אחז היה הקיצוץ – "וַיקַצֵץ את כלי בית הא-להים, וַיִסגֹר את דלתות בית ה'" (כח, כד). קיצוץ "המרכבה" (שעיצב שלמה, מלכים-א ז', כז-לז) בא לבטא את הסתלקות השכינה, וממילא את הייאוש של אחז מעבודת ה'.
______________________
[1] ראו הרחבה בספרי (עם הרב ב' לאו) ישעיהו – כציפורים עפות, עמ' 166-135.
[2] ראו בספרי הנ"ל על ישעיהו, עמ' 134-126.