בעקבות סיפור מגדל בבל, ה' מבלבל את שפת בני האדם, וגורם לפיזורם על פני כל הארץ. מדוע ה' מפר את האחדות שבין בני האדם? האם יתכן שהאחדות היא דבר שלילי? 

 

סיפור מגדל בבל מתאר שינוי משמעותי שחל באנושות:

בבריאת האדם ה' ברך אותו "פרו ורבו ומילאו את הארץ" (א', כח). ומכך אנו למדים שהמצב הטבעי והרצוי הוא שבני האדם יהיו מפוזרים על פני כל הארץ וימלאו אותה בישוביהם. יחד עם זאת, היתה לכל האנושות "שפה אחת ודברים אחדים" (א). כלומר: לשון אחידה ודרך חיים משותפת. האחדות הזו היתה חיובית ואידיאלית, והיתה אמורה ליצור שיתוף פעולה מפרה בין כל העמים, התרבויות והקבוצות השונות הפזורות וממלאות את כל הארץ. אחדות בני האדם ושיתוף הפעולה ביניהם היה אמור להתמקד במקור האחדות (ה' אחד), ולהביא את כל בני האדם בעולם לעבוד את ה'.

אולם, כמה דורות לאחר המבול, בני האדם הסתנוורו מהכוח הרב הטמון באחדות, וניסו לרתום אותה להתאגדות אנושית, שמטרתה איננה לעבוד את ה' אלא להגדיל את כוחם: "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ" (ד) – בני האדם מתנגדים לתכנית האלוקית, של התפזרות על פני כל הארץ, ומטרתם היא "לעשות שם" לעצמם (במקום לה'). בכך דימו למרוד בה' ולהמליך את עצמם כאלוהות אנושית.

את המצב הזה ה' מעוניין למנוע, מפני שאין קיום לעולם כאשר הוא מורד בה'.

ה' 'נאלץ' לוותר על התקשורת החיובית שבין העמים כדי להפר את האחדות השלילית שנוצרה בין בני האדם. הפרת האחדות תמנע את המרידה המשותפת של כל בני האדם בה', ובכך תאפשר המשך קיום למין האנושי ולעולם כולו.

נמצא אם כן, שהפיזור אינו עונש, אלא הוא המצב הטבעי והבריא.

ובלבול השפות הוא שינוי מהותי שה' עשה בעולם, מתוך הבנה שהאנושות עדיין לא הגיעה לשלב הרצוי בו היא משתמשת באחדות למטרות חיוביות, כרצון ה'.  

לעתיד לבא, תחזור האחדות בין העמים כולם, והאחדות הזו תנוצל באופן חיובי, לעבודת ה', כפי שמנבא צפניה (צפניה ג', ט): "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד".

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון