בספר קהלת יש חיפוש אחר נקודת המשמעות בחיים. לעומת האופטימיות שבאה לידי ביטוי בתנ"ך כולו אומר קהלת כי "הכל הבל". מהי כוונת קהלת בדבריו כי הכל הבל? והאם כדאי להוסיף דעת למרות המכאוב?