לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו דגשים ושאלות מנחות לעיון והעמקה בפרק:
פרק כ"ב, כא: "לְהוֹדִיעֲ קשְֹׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשׁלְֹחֶי".
פרק כ"ג, ט: "בְּאָזְנֵי כְסִיל אַל תְּדַבֵּר כִּי יָבוּז לְשֵׂכֶל מִלֶּי".
א. פתגמים המדברים בשבח הדיבור הנבון והשכנוע חוזרים ונשנים לכל אורך הספר בגלל נחיצותם בחיי היום יום של המשפחה, השבט והמדינה. עיינו בקובץ השלישי בספר משלי (כ"ב, יז - כ"ד, כב) ועמדו על שבח הדיבור הנבון.
ב. תיאור של דמויות חכמות שמצילות את המצב בזכות דיבורן מופיע במקרא.
כפי שמציין רופא בשמ"ב י"ד, ב-כ מביא יואב אישה חכמה מתקוע, כדי שתשכנע את דוד להשיב את אבשלום על ידי סיפור משל אוטוביוגראפי כביכול. ואישה חכמה אחרת, מאבל בית מעכה, משכנעת את יואב לחשוך את העיר תמורת ראשו של שבע בן בכרי (שמ"ב כ', טז-כב). היא משתמשת בפתגם כדי לשכנע את יואב, ואחר כך באה 'אל כל העם בחכמתה' (כ', כב) כלומר בכוח הרטוריקה שלה. שתי הנשים הללו 'חכמות' כי הן יודעות לשכנע בדיבורן...
דומה להן חושי הארכי, רועה דוד. נאומו (שמ"ב י"ז, ז-יג) הוא דוגמה מובהקת לאמנות השכנוע של החכם, הבאה לשכלולה באווירה המתוחכמת של החצר.
תוכן הנאום הוא 'עצה' שהחכם 'יועץ'. העצה היא סגולתו של החכם כמו שנאמר בירמיהו י"ח, יח: "כִּי א תאֹבַד תּוֹרָה מִכּהֵֹן וְעֵצָה מֵחָכָם וְדָבָר מִנָּבִיא לְכוּ וְנַכֵּהוּ בַלָּשׁוֹן וְאַל נַקְשִׁיבָה אֶל כָּל דְּבָרָיו" העצה היא לחכם, כמו שהתורה לכהן, והדבר לנביא.
תפיסה זו של החכם כאמן הדיבור והשכנוע אכן נתנה את אותותיה בספר משלי. בפרק י', יג נאמר: "בְּשִׂפְתֵי נָבוֹן תִּמָּצֵא חָכְמָה וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר לֵב", בפרק ט"ו, ב "לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת", וכן פס' ז "שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ דָעַת וְלֵב כְּסִילִים א כֵן".
1. עיינו בקובץ השלישי (כ"ב, יז - כ"ד, כב) ובדקו מה מאפיין את לשון החכם?
2. היפוכו של החכם הוא הכסיל. מה מאפיין את דיבורו?
למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"