אדום וישראל - מאבק מתמשך

ספר עובדיה כולל עשרים ואחד פסוקים בלבד, והוא הספר הקטן ביותר בתנ"ך. עיקר חזונו של עובדיה נסוב סביב הפורענות שתבוא לאדום כעונש על החמס שעשה לישראל אחיו בעת צרתו. זמנו ומקומו של עובדיה לא נתפרשו בספר. חז"ל מזהים את עובדיה עם עובדיה אשר על בית אחאב שנזכר במל"א י"ח, אולם כבר ראב"ע חלק על זיהוי זה. כיום מקובלת הדעה שעובדיה ניבא בעת חורבן בית ראשון, והרקע לנבואותיו הוא שותפות הפעולה של אדום לצד הבבלים בכיבוש יהודה. עובדיה מדגיש שלא זו בלבד שאדום עמד מנגד ולא סייע ליהודה אחיו, אלא אף בגד בו, סייע לאויביו והסגיר את פליטי המלחמה לידי הבבלים.

ספר עובדיה נחלק לשלושה חלקים: בחלקו הראשון מתואר זדון ליבו של אדום שהביא למפלתו (א-ט), חלקו השני (י-יד) מדבר על החמס שעשה ליעקב אחיו ועל התנכרותו אליו ביום צרה. החלק השלישי (טו-כא) חוזה את בוא יום ה' על העמים כולם ועל אדום בפרט, שבו יתהפך הגלגל וגולי ישראל ירשו את עשיו.

א. המתח בין ישראל לאדום נשזר לאורך כל תולדות ישראל במקרא - ראשיתו נעוצה במאבק המתמשך בין יעקב לעשיו, המשכו בהתנכרותו של אדום, וסירובו לאפשר לישראל לעבור בגבולו ביציאתו ממצרים (במדבר כ',כ), ובמלחמתו האכזרית עם ישראל בימי השופטים והמלכים, כפי שעולה מנבואת עמוס: 'עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו וַיִּטְרףֹ לָעַד אַפּוֹ וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח' (עמוס א', יא). שיא המאבק מתרחש בימי החורבן. נבואות זעם ופורענות על מעשי אדום בחורבן מופיעות בנבואות ירמיהו ויחזקאל, שחיו בתקופת החורבן. הבוגדנות האדומית והשמחה לאידה של ירושלים נזכרות גם במזמור קל"ז בתהלים: 'זְכרֹ ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאמְֹרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּה' (ז), ובמגילת איכה ד', כא: 'שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם יוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ עוּץ גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס תִּשְׁכְּרִי וְתִתְעָרִי'. עיינו בדברי עובדיה ובחנו כיצד נופה של ארץ אדום ושמות עריה ואף אירועים מעברה, נרמזים בדבריו.

ב. 'הִנֵּה קָטןֹ נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם' (ב)

לאחר הקריאה למלחמה באדום המופיעה בפסוק א, משרטטת הנבואה את מאפייניו של אדום ומנגידה בין מצבו האמיתי לתפיסתו הדמיונית. עקבו אחרי שלושת הדימויים העוסקים בעליה וירידה, המופיעים בפסוקים ג-ד. מהו הרקע ליהירותו של אדום? היעזרו בפירוש 'דעת מקרא': 'ומצאנו שכמה מערי אדום נבנו במרומי סלעים ובנייניהם נחצבו במערות ועל יד מערות'. ראו גם מל"ב י"ד,ז.

ג. 'מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקבֹ תְּכַסְּךָ בוּשָׁה' (י)

עיקר חטאו של אדום מצוין בפסוק י ומפורט בפסוקים יא-יד. שתי מילים מרכזיות שוזרות את הפסקה: 'יום' (10) ו'אל' (8) – (במובן של 'לא ראוי היה לך'), והן מציינות את מה שלא היה ראוי לאדום לעשות ביום צרתו של אחיו. עקבו אחרי מעשי אדום ביום חורבנה של יהודה, ועמדו על ההתפתחות שלהם, כיצד משתנה יחסו של אדום ליהודה מ'אח' ל'נכרי'.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"