אברהם הוא אב המון גויים. יש לו את התכונה האבהית של נשיאה באחריות, גם לבניו הטבעיים אך גם לעולם כולו. אנו צריכים ללמוד מאברהם את תכונת האחריות האבהית מתוך ענווה ולהיזהר לא לגלוש לפטרונות.
שמו של אבי האומה מכיל את הגדרת מהותו: "אב". בתחילה היה אב-רם, כלומר אב, מנהיג, בארם ארץ מולדתו, או אב רם - גדול וחשוב, ולאחר הברית נהיה לאברהם, "אב המון גויים".
מה פשר אבהותו של אברהם אבינו? ליצחק ולישמעאל הוא היה אב במובן הראשוני של המושג, אביהם-מולידם. לעם ישראל הוא אב קדמון, שממנו השתלשלה האומה לדורותיה. גם גרים הנספחים אל האומה ולא נולדו בה, נחשבים לבני אברהם, כי הם מצטרפים לעמו של אברהם וממשיכים את דרכו, שכן: "ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". אולם באיזה מובן אברהם הוא אב-המון-גויים?
התכונה היסודית של אבהות היא נשיאה באחריות. כשמדובר בבנים טבעיים זו דרישה מחייבת וברורה לכל, אך נשיאה באחריות כלפי העולם כולו היא מעלה יתירה. אברהם אבינו אינו אדיש לשום תופעה ולשום אדם שפגש. הוא חש אחריות כלפי לוט וכלפי רועי גרר, כלפי סדום וכלפי הגר וישמעאל, אחריות לגורלם החומרי ולעולמם הרוחני. תשומת לב ורגישות לזולת מחייבת את אברהם לתפילה על הסדומיים שנגזרה עליהם הפיכה, להתרוצצות של מכניס אורחים, למסע מלחמה להצלת לוט, לחפירת בארות בארץ פלשתים, לבניית מזבחות ולהפצת דבר ה' בכל מקום אליו הגיע.
כבעל קריאה, אני מוצא את עצמי משתומם מדי שנה מחדש ביום הראשון של ראש השנה. מכל הנושאים של היום הנשגב הזה, לא מצאו רבותינו להציע פרשה אחרת לקריאת התורה מלבד פרשת גירוש הגר וישמעאל? אכן, ביום שבו אנו מבקשים "ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה", עלינו להבין שהמשמעות של הכרה במלכותו יתברך היא אחריות כלפי כל יושבי תבל ושוכני ארץ. המורה הדגול והאב המייסד של תודעת האחריות הכלל-עולמית הזאת הוא אברהם אבינו, שלמרות שנאלץ במצוות שרה וה' לגרש את האמה ואת בנה, הוא מלווה אותם בחמלה. משכך, נדרשת אחריות גם של צאצאיו בני יצחק ויעקב, כלפי צאצאי ישמעאל, עד עצם היום הזה.
לקיחת אחריות במובן של דאגה לזולת ולעולם כולו היא המידה הנעלה של "חסד לאברהם", בתנאי שהיא נעשית בדרך של חמלה ודאגה של אב ולא בדרך של התנשאות: פטרנליזם בלעז, פטרונות בעברית חדשה. אדם החושב שהוא יודע טוב מאחרים מה ראוי להם לעשות, מנסה להשתרר עליהם, לשדלם לעשות את מה שהוא חושב כרצוי להם, או אפילו לכפות את רצונו עליהם, מחליף את האבהות בשררה. פטרונות היא מידה רעה לא רק כלפי זרים, אלא אפילו כלפי בנים ותלמידים. היא נוצרת, כאשר האחריות האבהית עוברת את השיעור הרצוי.
הורים, מורים ואנשי חינוך נדרשים כל העת לפתח אחריות אבהית, אברהמית, מתוך צניעות וענוה ומתוך זהירות מפני גלישה לפטרונות יהירה שנזקיה רבים מתועלתה.