הציווי הראשון שניתן לאברם הוא "לך לך... אל הארץ אשר אראך" (א). בהליכה זו, היעד והדרך אינם מוגדרים על ידי ה'. באיזה כיוון ילך? היכן יחפש את הארץ הזו? בהליכה אל היעד הלא מוגדר, יש שני פנים: מצד אחד - הליכה אחרי ה' וחיפוש אחר רצון ה', ומצד שני - הרבה מאוד יוזמה אישית וחשיבה עצמאית.
גם כאשר אברם מגיע אל הארץ, ה' לא מודיע לו מה עליו לעשות בארץ הזו. אברם יוצק תוכן לבחירה שה' בחר בו - הוא מבין שתפקידו הוא לקרוא בשם ה'.
לעתים ה' מצווה עלינו במפורש מה לעשות, אך לעתים, מוטל על האדם להבין בעצמו מהו רצון ה'. ואז, ההכרה בה' איננה מתוך ציווי חיצוני, אלא הכרה עצמית פנימית עמוקה ואמתית. אברהם מסמל את ההליכה והתהליך, של חיפוש פנימי מתמיד אחר רצון ה'.