נראה שמצוות מחיית עמלק היא מן המצוות ה'מבוארות' - כלומר, מצווה שכבר הוזכרה בעבר, ורק ביאורה ניתן כאן. אך מדוע המתינה התורה וכתבה את דיני מצווה זו רק בפרשתנו? המאמר עוסק בשאלה זו על רקע ניתוח ספרותי של איסור שכחת מעשה עמלק, ועל רקע ההקבלה הניגודית שבין שתי מחציות הפרשה.

הפניות נוספות
שמות, יז, ח-טז;
המאמר באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון