למי הכבוד וה"יקר"?

בפרק ו מופיעה המילה יקר שבע פעמים. הפרק עוסק בנתינת ה"יקר"  - הכבוד.
המן מתבלבל. הוא חושב שהוא בעצמו המלך. אולי הוא ריבונו של עולם. כל יכול.
 גם אחשורוש מתבלבל. בפרק א הוא מראה "אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ". והוא חושב שהוא יכול להעניק "יקר" לאנשים הראויים בעיניו.
גם הבעלים מתבלבלים וסבורים שהם ה"מלכים" של נשותיהם, וממוכן מציע "וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן".
אולם, במהלך הסיפור מתברר שהקב"ה הוא מקור היקר והגדולה, הוא המחליט למי להעניק "יקר". הוא מחליט להעניקו בתחילה למרדכי, ואחר כך לעם ישראל כולו (ח, טז): "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר".
 
אחשורוש היה סבור שה"יקר" הוא שלו, ומתוך כך רצה לעשות "כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ". לכאורה, זה נראה כרמה גבוהה של חסד, אולם, באמת, זוהי גאווה שהאדם מרגיש עצמו כאל. האדם מרגיש עצמו כאילו הוא יכול לעשות רצון כולם.
רק הקב"ה יכול לעשות רצון כולם! אדם שחושב שהוא יכול לעשות רצון כולם, מרגיש עצמו א-להים!
אחשורוש, שחשב שהוא הכל-יכול, המסוגל לעשות רצון איש ואיש, משמש בסופו של דבר כבובת משחק. כלפי חוץ הוא מנהל את הממלכה, אבל באמת המנהלים את הממלכה הם המן בתחילה ומרדכי ואסתר בסופו של דבר.