טיול עם התנך - בעקבות קריעת ים סוף

סיפור קריעת יום סוף, הוא אחד הסיפורים הכבירים והידועים ביותר במקרא. אולם, נשאלת השאלה, מדוע צריך היה לקרוע את ים סוף, כדי לעבור ממצרים לארץ ישראל? הרי בין ים סוף לים התיכון מפרידים מאה שישים ושנים קילומטרים של יבשה שבהם יכלו ישראל לעבור לארץ בנחת? (יש לזכור, שתעלת סואץ, המחברת בין שני הימים, היא מפעל מודרני שלא היה קיים בעת העתיקה).

יתר על כן, במקרא ישנם סיפורים רבים על אנשים שירדו למצרים ועלו ממנה בלא שנדרשו לעבור דרך הים ובלי שיזדקקו לנס כלשהו.

ובכלל, האם אנו בטוחים שהים האדום הגדול עם שני מפרציו, מפרץ אילת ומפרץ סואץ, הוא אותו 'ים סוף' המופיע בתורה? שמא יש לחפש אותו במקום אחר?!

נעיין נא, במפת התנ"ך של מכללת הרצוג, המבוססת על מפת לוין של גוגל, וננסה לענות על השאלות.

ובכן, בקרב החוקרים, ישנם שלוש גישות מרכזיות בתשובה לשאלות אלו (הגישות מסומנות על המפה במספרים 1; 2;3 מלמעלה למטה) :

אפשרות ראשונה: ים סוף (1) (ג'ארוויס) : - ימת ברדוויל (Bardawil lake) הממוקמת על חופה הדרומי של הים. הימה מוקפת בחולות טובעניים, ימה זו ידועה ביותר בגאות ובשפל העוצמתיים שבה. כשמסתכלים על ימה זו ניתן להסביר בקלות את טביעתם של המצרים, ואת היבשה בה עברו ישראל. יתרון נוסף בגישה זו, שימה זו נמצאת על הדרך הראשית מארץ גושן לארץ כנען.

דרך אגב, יש לציין שבמקום זה שכנה בשנות השמונים היאחזות הנח"ל המפורסמת (מן השיר) ואחר כך  הישוב 'נאות סיני', בישוב זה תכנן מנחם בגין ז"ל לבלות את שארית חייו, קודם שמסר אותו למצרים בהסכם השלום עם מצרים.

אפשרות שניה: ים סוף (2) (בורדון): האגמים המרים (Great Bitter Lake), ימות קטנות מצפון למפרץ סואץ , הקרובות יחסית לדרך מסעם של בני ישראל מארץ גושן. על גדות הימות הללו גדלים קני סוף, שניתן להסביר באמצעותם ביתר קלות את שמו של הים - ים סוף. (לעומת זאת, לחופי מפרץ סואץ, לא גדלים קני סוף).

 אפשרות שלישית: ים סוף (3) - מפרץ סואץ - זוהי הדעה הרווחת בקרב הפרשנים והחוקרים,  שמוכיחים שלאורך כל ספרי המקרא, ישנה התאמה רבה בין מפרץ זה ובין ים סוף הלא הוא הים האדום.

מדוע יש גישות כה רבות וכל כך שונות, לגבי שאלות אלו ?

בנוגע לחלק מהגישות לעייל (בייחוד 1; 2;) , ברור שהסיבה לכך היא הניסיון של החוקרים  להסביר את הנס בדרך רציונלית, כלומר, לתת הסבר ריאלי כיצד ייתכן שים יקרע ויהפוך ליבשה? לדעתם, הדבר אפשרי אם מתקיימים בו גאות ושפל בתדירות גבוהה, לדעתם, ומשה בתבונתו ידע להשתמש בתנאים אלו וכך גאל את ישראל.

האם, יש בהסברים אלו כדי לפגוע בגודל הנס? האם יש בהם פגיעה באמונתנו 'בה' ובמשה עבדו'?

יש שיאמרו שכן, מכיון שזהו הסבר של הטבע ולא של יד ה'. רבים יאמרו שלא, הואיל ואמונתנו בקב"ה אינה תלויה בשבירת חוקי הטבע, אלא בהנהגתו את העם ובגאולתם. למעשה, אין זה חשוב האם הים נקרע בניגוד לחוקי הטבע, במה שקוראים, נס או בגאות ושפל שסייעו לישראל והטביעו את המצרים. 

לעניינו חשובה יותר השאלה, מדוע צריך היה לקרוע את הים, אם ישנה דרך פשוטה ונוחה לעבור את הים ללא נס.

יפים לעניין זה, דבריו של רבי אברהם בן עזרא: "ידענו כי אין ים סוף בין מצרים ובין ארץ ישראל. ואין צורך שיכנסו בים. רק צוה ה' לעשות כך בעבור שיכנסו המצרים אחריהם ויטבעו"

אכן, אין ים בין ישראל למצרים. הנס לא נצרך כדי לפתור את בעיית המעבר לארץ. הקב"ה סובב את העם לכיוון ים סוף כדי להטביע את המצרים ואת סוסיהם, ובכדי לחזק את אמונתם של ישראל, כשיראו שאויביהם המצרים, ובייחוד שמרכבות פרעה - סמל הגבורה והכח המצרי לאורך כל התנ"ך, טבעו בים.

גם היום, אמונתנו בקב"ה אינה תלויה בשאלה, האם ייתכן שצבא קטן ינצח צבאות רבים כמו במלחמות ישראל בדרך ריאלית. העובדה שעם ישראל מנצח, מחייבת אותנו לומר הלל, ולהודות לה' כבקריעת ים סוף.

במובן מסוים - כוחו של נס קריעת ים סוף, אף גדול כשמבינים שלא היה צריך את הנס, ושהעם הלך מרחק רב רק כדי לראות את נצחונו של ה' על סוס פרעה:

"אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים".