דווקא היסודות העיקריים של ההיסטוריוסופיה שלנו חסרים משירת האזינו. היסטוריה ישראלית ללא ברית, ללא בחירה בין טוב ורע, ללא גלות וללא תשובה - נראית זרה ומוזרה. נראה שהשירה מתארת תהליך היסטורי מתוך תפישה דטרמיניסטית, שהחטא חייב לבוא ובעקבותיו העונש. מדוע השירה מציגה תפישה היסטורית כל כך שונה מהידוע לנו עד כה?

הפניות נוספות
דברים, לא, יד-ל;
המאמר באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון