המוסריות של מצוות מחיית עמלק

כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם. עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר  (שמ"א ט"ו, ב‑ג).

הייתכן לפקוד לפתע פתאום על עם שלם, על נשיו, על טפו ועל מקנהו, עוון בן ארבע מאות ושלושים שנה? האומנם יש לעם המותקף לפתע — חיבור נפשי אל החטא, או שמא עליהם להיספות בעוון אבותם אף בלא שיבינו מדוע מעולל להם עם ה' כך? האומנם יש לעם התוקף, ובמקרה דנן — לישראל, חיבור נפשי אל נקמת אבותם לאחר זמן כה ארוך, או שמא עליהם לגייס את כל קשיחותם הפנימית רק בשם הציות העיוור, ובלא להבין כלל את דרכו של אל מלך יושב על כיסא רחמים?

המפתח נמצא לעניות דעתנו בדרשת חז"ל על הפסוק "פֹּקֵד עֲוון אָבֹת עַל בָּנִים" (שמות ל"ד, ז). חז"ל סייגו כלל זה בקביעתם: "כשאוחזין מעשי אבותיהם בידיהם".

אילו ישבו בני עמלק בשקט באוהליהם, לא היה שמואל הנביא פוקד עליהם עוון אבותיהם מפי ה'. אך אגג מלך עמלק — שיכלה נשים חרבו, וכפי שמעיד עליו שמואל (ראו שמ"א ט"ו, לג). עוד מצאנו בתיאורים בשמואל א איך פושטים שבטי עמלק על צקלג ומזנבים בנחשליה. הנער המצרי, עבד האיש העמלקי, מספר, שקודם לכך פשטו על יישובי יהודה בנגב יהודה ובנגב כלב (עיינו שם ל', יד). קרוב לוודאי שדוד ואנשיו, השומרים על צאנם של נבל הכרמלי ושל שאר אנשי מעון וכרמל (עיינו שם כ"ה, טז), עושים זאת מחמת תגרת ידם של שוסי המדבר העמלקים. הנימוק הסביר לכך שדוד שולח משלל המלחמה בעמלק לכל יישובי הנגב (עיינו שם ל', כו‑לא) הוא, שעמלק נטל מהם את רכושם בפשיטות שוד, ואף שמן הסתם זכה דוד בשלל ב'יאוש ושינוי רשות' וכד', נתן להם את שלהם לפנים משורת הדין.

תמונות מקראיות אלו עשויות להצטרף לממצא הארכאולוגי של התקופה מיישובי הנגב, אף שרבו בו ההשערות והפירושים. הממצא הארכאולוגי מסוף המאה האחת עשרה לפנה"ס באזור ערד ודרומה וברמת הנגב מעיד על חורבן מסיבי ושיטתי, בעיקר בשרפה, אך גם באמצעים אחרים, של יישובים רבים באזור. לא מן הנמנע אפוא, שצו ה' אל שמואל הנביא, וממנו אל שאול, לפקוד על עמלק את עוון אבותיו ביום עלות בני ישראל ממצרים — היה בעקבות פשיטות חוזרות ונשנות של עמלק על יישובי ישראל שבנגב ובהר חברון ובעקבות חורבנם של רבים מן היישובים בהתקפות אלו. כפי שנוכחנו מפרשת צקלג, ייתכן שאף תושבי הנגב נמכרו לעבדים בשוקי מצרים. פקידת מעשה עמלק במדבר באה בעתה ובזמנה, בעת שאחזו בניו במעשה אבותיהם ומיררו את חייהם של ישראל עד שקצרה נפשו של הקב"ה בעמל בניו, והורה באמצעות נביאו למלך ישראל לחסל את התופעה העמלקית אחת ולתמיד.