"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד׃ בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כ"ז, כ-כא)

 

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תצוה סימן ב 

לאחר נתינת התורה לישראל, מבקש ה' מישראל לשמור על החיבור למקורה - ה' - ולבנות לו 'קיטון' כדי שיוכל לשכון אצלם, כך שהשראת השכינה תבטא את הקשר החי שבין התורה לנותנה.

מעשה המנורה מורכב, ומלמדים אותנו חז"ל שלא יכל משה לעשותה בעצמו. מדוע אם כן ציווה אותו ה' על עשייתה?

האם מזבח העולה הוא חלק מכלי המשכן? ואם כן - מדוע הוא נמצא מחוץ למשכן ולא בתוכו?

הציווי המיוחד על הבאת השמן למאור נועד להדגיש את חלקו של עם ישראל בהדלקת המנורה, שהוא גם חלקו של העם בעבודת המשכן והמקדש בכל הדורות.

בפרקים הקרובים נקרא על בניית המשכן. לגבי כלי המשכן הכתוב מפרט את צורתם, גודלם, החומר שממנו הם עשויים ועוד. הפרק פותח בבקשה לתרומה לבניית המשכן.

הבאת תרומה למשכן (א-ט)

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" (שמות כ"ה, ב)

כאשר דבר השם עם ישראל פנים בפנים עשרת הדברות,

וצוה אותם על ידי משה קצת מצות שהם כמו אבות למצותיה של תורה, כאשר הנהיגו רבותינו עם הגרים שבאים להתיהד,

וישראל קבלו עליהם לעשות כל מה שיצום על ידו של משה,

וכרת עמהם ברית על כל זה,

עיון מחודש במשמעות המלים "משכן" ו"מקדש" בפסוקים, בשונה מן השימוש הרגיל בלשוננו.

"וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (שמות ל"ח, ח). 

 

וטעם "הצובאות", כי משפט כל הנשים להתיפות לראות פניהם בכל בקר במראות נחשת או זכוכית לתקן הפארים שעל ראשיהם, הם הנזכרים בספר ישעיה (ג', כ). כי מנהג ישראל היה כמנהג ישמעאל עד היום.

והנה היו בישראל נשים עובדות השם שסרו מתאות זה העולם, ונתנו מראותיהן נדבה, כי אין להם צורך עוד להתיפות. רק באות יום יום אל פתח האהל מועד להתפלל ולשמוע דברי המצות. 

 

 

 

"וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר. וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא בְּכָל הָהָר גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא" (שמות ל"ד, ב-ג) 

 

מדרש תנחומא כי תשא, לג

עמודים

x