"וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל" (שופטים י"ג, כה)

 

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ט עמוד ב

"ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול" -
אמר ר' חמא בר' חנינא: אותו היום חלה נבואתו של יעקב אבינו,
שאמר: "יהי דן נחש עלי דרך" (בראשית מ"ט, יז).

השימוש במילה "מרעים" מרמז שרעים אלה אינם חברים אלא עושי רע. אנו למדים מכך שחברות צריכה להיות פשוטה ועם רצון טוב ולא אינטרסנטית.

הפרק שלנו, המספר לנו במתינות רבה על תחילת פעולותיו של הגיבור המיוחד הזה, שמשון, חושף כמה ממרכיבי אופיו העמוקים ביותר, שבאופן מפתיע הם מנוגדים לגמרי לתדמית הנפוצה שלו.

על ידי תשומת לב עירנית לשמות ולביטויים המופיעים בסיפור, ניתן לדלות מסרים חבויים. בפרקנו, לדוגמא, ישנו רמז מטרים על הקשר בין שמשון לדלילה.

שמשון חי בבדידות עמוקה קודרת ועצובה ואף מותו היה טרגדיה. אז למה הפכנו את רגע הייאוש הזה לאידיאל?

סיפור שמשון הוא סיפור מתעתע כאשר במהלכו שמשון מוצג מצד אחד כאדם הפועל מתודעת שליחות לאומית ואילו מהצד השני כאדם הפועל מכוח יצריו.

סיפור שמשון מציג דו-משמעות מובנית ומחושבת, ביחס למניעיו של שמשון, והוא דוחה מעצם מבנהו את היכולת להכריע מה הם באמת.

מדוע מאפשר שמשון לאנשי יהודה להסגיר אותו לאויב, הרי יכול היה להתנגד ולהכות בהם, כפי שעשה מאוחר יותר לאלף הפלשתים עם לחי החמור?

עמודים

x