"וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ. וַתֵּלֶךְ הָאִשָּׁה לְדַרְכָּהּ וַתֹּאכַל וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד" (שמואל א א', יז-יח)

"וַיִּשְׁלְחוּ שָׁם הָעֵדָה שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ מִבְּנֵי הֶחָיִל וַיְצַוּוּ אוֹתָם לֵאמֹר לְכוּ וְהִכִּיתֶם אֶת יוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד לְפִי חֶרֶב וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף. וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כָּל זָכָר וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת מִשְׁכַּב זָכָר תַּחֲרִימוּ..." (שופטים כ"א, י-יא)

"כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם מִן הָאָדָם לֹא יִפָּדֶה מוֹת יוּמָת" (ויקרא כ"ז, כט) 

רמב"ן ויקרא פרק כז פסוק כט 

חלוקת הפרק: 
1. פס' א-יד: המלחמה ביבש גלעד
2. פס' טו-כה: חטיפת הבנות המחוללות

הפרק בכללותו עוסק בשיקום שבט בנימין ובמציאת נשים לנותרים ששרדו. החלק הראשון מתאר את המלחמה ביבש גלעד, משום שלא באו למלחמה, אך זה מספק גם פיתרון חלקי לבני בנימין. החלק השני מתאר את הפיתרון לשאר אנשי בנימין.

1. פס' א-יד: המלחמה ביבש גלעד 

א. בפסוקים שלפנינו ישנן קפיצות חוזרות ונשנות בין העבר לעתיד ובין אירוע אחד למשנהו.

משני כיוונים שונים, דורשים הפרשנים את סיפור כיבוש העיר ליש כמבטא חסרון משמעותי בהנהגה מרכזית שתכוון ותוביל את העם.

פתיחת סיפור פסל מיכה מתארת אנשים תמימים המעוניינים לעבוד את ה'; אך מתוך בורות וחוסר בהנחיה כהנית הלכתית - עושים זאת באופנים אסורים ועוברים בכך על מצוותיו.

הפרק שלפנינו מציג את המלחמה של עם ישראל בתושבי הגבעה ובשבט בנימין בכלל. ניתן לראות שישנה השוואה ברורה בפסוקים בין מלחמה זו ובין מלחמות קודמות מספר יהושע ושופטים ויש בכך כדי להדגיש את המציאות הקשה שלפנינו בה אחד משבטי ישראל הופך להיות האויב.
עוד יש לציין שלמרות המציאות הקשה הנגלית לפנינו בסיפור זה, יש בו גם נקודות אור כאשר אנו מוצאים את שבטי ישראל המגלים יכולת ארגון טובה מתקוממים כנגד עוולה מוסרית קשה. זאת בניגוד לאופייה של התקופה כפי שתוארה עד כה כתקופה שבה השבטים מפורדים.

המקרא מלגלג על הפסל של בני דן, שמקורו בגניבה, וכל עניינו מסחרי ולא אידיאולוגי.

פרקים י"ט-כ"א קשורים כולם לסיפור פילגש בגבעה הפותח את סדרת הסיפורים. רצף סיפורים זה תחום על ידי המשפט "בימים ההם ומלך אין בישראל" ומלמד שוב על כך שהבעיה נעוצה בנקודה זו. למרות זאת, נראה שיש גם כמה נימות חיוביות בסיפורים אלו המלמדות אותנו על רגישות מוסרית של העם, לכידותו וקשריו עם ה'. במובן מסוים למרות המסגרת השלילית של הסיפורים ("... אין מלך בישראל") הם מציגים את העם גם באופן חיובי, בניגוד לשאר הספר.
במרכז הסיפור עומד המעשה הנורא שעשו אנשי הגבעה. בהמשך נראה שישנן השוואות רבות בין סיפור האירוח בגבעה ומה שארע שם ובין סיפורים אחרים בתנ"ך.  

"הֵמָּה מֵיטִיבִים אֶת לִבָּם וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי בְלִיַּעַל נָסַבּוּ אֶת הַבַּיִת מִתְדַּפְּקִים עַל הַדָּלֶת וַיֹּאמְרוּ אֶל הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת הַזָּקֵן לֵאמֹר הוֹצֵא אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא אֶל בֵּיתְךָ וְנֵדָעֶנּוּ..." (שופטים י"ט, כב)

רמב"ן בראשית פרק יט פסוק ח

סיפור התעוררות שמואל הוא סיפור התעוררות של תקופה, ומעבר מכהונת מקדש דממה לעולם הנבואה. לא עוד ארון, תורה גנוזה-קבורה כחפץ שותק וכלי קודש דוממים.