"וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה עַד עוֹלָם" (שמואל א ג', יד)

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף קה עמוד א

אמר רב שמואל בר אמי אמר רבי יונתן:

מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו מתקרע?

שנאמר: "לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם".

"וְאִישׁ לֹא אַכְרִית לְךָ מֵעִם מִזְבְּחִי לְכַלּוֹת אֶת עֵינֶיךָ וְלַאֲדִיב אֶת נַפְשֶׁךָ וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים" (שמואל א ב', לג)

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת חיי שרה פרשה נט ד"ה כד (א) [ואברהם]

ר' מאיר אזל [=הלך] לממלא, ראה אותן כולם שחורי ראש [=צעירים, שלא היה בהם זקן],

אמר להן: מאי זו משפחה אתם? שמא מעלי אתם? 

דכתיב [=שכתוב]: "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים" (שמואל א' ב, לג). 

תפילת חנה מלמדת על המצב הארעי של האדם בעולם. יש בכך איום למי שמצפה להמשיך להחזיק בעושרו ובכוחו, אך גם בשורה ותקווה למייחלים לשינוי. 

"וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה" (שמואל א א', יג)

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לא עמוד א

אמר רב המנונא:

כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה [=כמה הלכות גדולות יש לשמוע מפסוקים אלה של חנה]: 

"וחנה היא מדברת על לבה" - מכאן למתפלל צריך שיכוין לבו.

"רק שפתיה נעות" - מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו.

בספר שמואל יש בשורה אדירה: חזרה להנהגה אחת של כל העם ושיתוף פעולה בין השבטים.

פרקים י"ז-כ"א, פרקי הסיום של הספר, מביאים לפנינו שתי פרשיות הממחישות את הבעיה הרוחנית הקשה של התקופה. המשפט המנחה החוזר לאורך פרשיות אלו הוא "בימים ההם אין מלך בישראל" והוא מבקש לתלות בעובדה זו את שורש הבעיה ולפתוח לנו פתח למודל המלוכה המוצג בספר שמואל.
כפי שנראה להלן, מבחינה כרונולוגית סיפורים אלו לא אירעו בסוף תקופת השופטים דווקא ואם כן רעיון הצבתם בסוף הספר הוא בעיקר ספרותי-רעיוני: ללמד על ההידרדרות הרוחנית והמוסרית של תקופת השופטים.

פרק י"ז 

"וַיְהִי אִישׁ מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ מִיכָיְהוּ, וַיֹּאמֶר לְאִמּוֹ אֶלֶף וּמֵאָה הַכֶּסֶף אֲשֶׁר לֻקַּח לָךְ..." (שופטים י"ז, א-ב)

יש אומרים שהאשה הזאת היא דלילה לפי שכתוב "אלף ומאה כסף",

וטעות הוא בידם, שהרבה שנים קדם מיכה לשמשון, 

אך הפרשיות נסמכו על הכסף הרע ששווה כאן וכאן,

וכסף של פורענות היו שניהם.

לאחר המלחמה הקשה ואובדן המוני שבט בנימין, יושב העם לבכות בבית אל. על מה הם באמת בוכים ולמה דווקא שם?

"וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל ה' וַיֹּאמַר אֲדֹנָי ה' זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים" (שופטים ט"ז, כח) 

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף י עמוד א

"ויקרא שמשון אל ה' ויאמר ה' אלהים זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה...

ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים" -