"וַיֵּלֶךְ שָׁם אֶל נוית [נָיוֹת] בָּרָמָה וַתְּהִי עָלָיו גַּם הוּא רוּחַ אֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וַיִּתְנַבֵּא עַד בֹּאוֹ בנוית [בְּנָיוֹת] בָּרָמָה׃ וַיִּפְשַׁט גַּם הוּא בְּגָדָיו וַיִּתְנַבֵּא גַם הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיִּפֹּל עָרֹם כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה עַל כֵּן יֹאמְרוּ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִם" (שמואל א י"ט, כג-כד)

דוד בורח משאול אל שמואל ושניהם הולכים ויושבים ב'נָיוֹת בָּרָמָה'. מה עניין נויות לרמה והרי מדובר במקומות שונים? ומאיפה יש לדוד הפליט השורד יכולת להתעסק בענייני המקדש כפי שמתארים חז"ל?

"וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שָׁאוּל הֲיוֹנָתָן יָמוּת אֲשֶׁר עָשָׂה הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל חָלִילָה חַי ה' אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אַרְצָה כִּי עִם אֱלֹהִים עָשָׂה הַיּוֹם הַזֶּה וַיִּפְדּוּ הָעָם אֶת יוֹנָתָן וְלֹא מֵת" (שמואל א י"ד, מה)

לעומת מינויים אחרים בתנ"ך, במינויו של שאול מורגשת דחיה שנשארת אצל כל הנוגעים בדבר. כבר מהפרק הראשון של שאול כמלך, התנ"ך מטיל צל כבד על מלכותו והצלחתה.

Parashat Bemidbar discusses the responsibilities of the Levites, and it appears that they are divided into a number of different tasks, including: transporting the Mishkan and its vessels, dismantling the Mishkan in preparation for travel and reassembling it when encamped, and general responsibility for guarding and preserving the Mishkan, as we find, “the Levites shall stand guard around the Tabernacle of the Pact” (Bemidbar 1:53). An examination of these different tasks reveals that, in some respects, they are contradictory.

אהבתם הגדולה של דוד ויונתן תלויה בדבר בר קיימא - חיבור נשמתי, ולא באינטרס, ולכן אינה בטלה לעולם.

"הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ. אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם. וַיֹּאמְרוּ לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ וְלֹא רַצּוֹתָנוּ וְלֹא לָקַחְתָּ מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עֵד ה' בָּכֶם וְעֵד מְשִׁיחוֹ הַיּוֹם הַזֶּה כִּי לֹא מְצָאתֶם בְּיָדִי מְאוּמָה. וַיֹּאמֶר עֵד" (שמואל א י"ב, ג-ה)

ספרי דברים פרשת דברים פיסקא ב ד"ה דבר אחר 

כינוי כלי הזהב שהושבו עם הארון בשם "אשם" מביא אותנו לנסות ולהבין את הקשר בין מעשי הפלשתים בארון לקרבן האשם.

"וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר אֶל אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר אַבְנֵר וַיֹּאמֶר אַבְנֵר חֵי נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם יָדָעְתִּי" (שמואל א י"ז, נה)

מדרש שמואל (בובר) פרשה כב סימן א

הופעתו של דוד על הבמה אפופה פיוט וסוד. כבר מהרגע הראשון נפגשות להן המלכות והשירה.