מול שתי הקבוצות הראשונות של שליחי אחזיה אליהו מתנהג בקנאות, כדרכו בקודש, כדי ללמדם לקח. שר החמישים השלישי למד לקח ועל כן נשאר בחיים. האש הזו של אליהו לא עוזבת אותו עד הרגע האחרון.

The laws of the Second Tithe that appear in Parashat Re’ah are a bit unusual. In contrast with terumah given to the kohen or tithes given to the levi, and in contrast with agricultural charity (gleanings, forgotten sheaves, and the produce in the corner of the field) left for the poor, the Second Tithe remains in the possession of the farmer. He sets it aside and is obligated to eat it before God, in Jerusalem. This caveat aside, it is clear that this tithe is one that the farmer gives to himself.

אליהו בורח (א-ג)

אחאב חוזר מהמעמד הגדול של הפרק הקודם ומספר לאיזבל את אשר אירע, ובמיוחד: "אֵת כָּל אֲשֶׁר הָרַג אֶת כָּל הַנְּבִיאִים בֶּחָרֶב" (א). איזבל לא נשארת חייבת ומבטיחה לאליהו שהיא תפגע בו: "וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם" (ב). אליהו שומע את האיום של איזבל ובורח לכיוון באר שבע.

אליהו מיואש (ג-ח)

אליהו-עובדיהו-אחאב (א-יט)

ה' מצווה את אליהו ללכת ולהיפגש עם אחאב כדי להפסיק את הבצורת. הפגישה עם אחאב לא נעשית בצורה ישירה, אלא דרך מתווך - עובדיהו.

גזירת הבצורת (א)

פרק י"ז פותח בהצהרה של הנביא אליהו על בצורת. הכתוב לא מגלה לנו מיהו אליהו אלא רק שהוא מיושבי גלעד ועמד לפני ה'. אט אט ניחשף לדמותו של אליהו וליחסיו עם אחאב מלך ישראל. אליהו, שרוצה להוכיח לעם ישראל שהבעל אינו אל אמיתי, מכריז בצורת, כדי להוכיח לעם שהבעל לא יכול לעצור את הבצורת ולהוריד גשם וכך יחזור העם להאמין בה'.

ההסתרות בנחל כרית (ב-ז)

מלכות בעשא (א-ז)

בסוף הפרק הקודם, הזכיר הכתוב את מלכות בעשא. בעשא מלך על ישראל במשך 24 שנה, וגם הוא כמו קודמיו בתפקיד, עשה הרע בעיני ה'. לכן ה' שלח את יהוא בן חנני עם נבואה שבית בעשא יפול, כמו בית ירבעם. בעשא מת ואחריו מלך בנו, אלה.

מלכות אלה (ח-יד)

אלה, בנו של בעשא מלך שנתיים בישראל. מי שהוריד אותו מכס המלכות היה זמרי שהשמיד את בית בעשא, כפי שהבטיח ה' בנבואת חנני.

חילופי שלטונות בישראל (טו-כב)

מלכות אבים (א-ח)

אבים (שנקרא גם אביה), היה בנו של רחבעם, נכדו של שלמה ונינו של דוד. אבים מולך בירושלים בסך הכול שלוש שנים, עוד בימי ירבעם בן נבט. הכתוב מבהיר כי כמו אביו, רחבעם, גם אבים לא היה מלך מוצלח במיוחד. אחריו מלך אסא בנו.

מלכות אסא (ט-כד)

התחפשות אשת ירבעם והליכתה אל הנביא (א-ה)

אביה, בנו של ירבעם, חולה. המלך מבקש מאשתו שתתחפש ותלך אל אחיה השילוני ו"הוּא יַגִּיד לָךְ מַה יִּהְיֶה לַנָּעַר" (ג). הכתוב מבהיר כי התחפושת של אשת ירבעם יכולה להצליח כיוון שאחיה אינו רואה היטב, אך ה' נגלה אל אחיה לפני בואה של אשת ירבעם ומגלה לו על דבר בואה.

הנבואה הקשה על בית ירבעם והתחלת התגשמותה (ו-יח)

הפרק מספר על איש א-להים שבא מיהודה לבית אל. מסופרים לנו שני סיפורים: הראשון הוא מפגש עם ירבעם והשני הוא המפגש עם הנביא הזקן מבית אל.

הסיפור הראשון: המפגש והנבואה לירבעם (א-י)

איש א-להים מיהודה נשלח אל ירבעם בן נבט. המפגש מתרחש בבית אל, בזמן שירבעם מקריב ומקטיר במזבח שבנה בבית אל. איש הא-להים פותח בנבואה קשה על ירבעם ועל תקנותיו. ירבעם מנסה לעצור את הנביא, אך ידו מתייבשת. בהמשך, ירבעם רוצה להזמין את איש הא-להים לביתו, אך איש הא-להים מסרב בתוקף כיוון שה' אמר לו לא לאכול בבית אל.

תלונת העם (א-ה)

רחבעם מגיע לשכם, אך במקום טקס המלכה הוא מוצא מאבק. ירבעם, שעמו דיבר הנביא בפרק הקודם והבטיח לו בית נאמן, מנהל מאבק מול רחבעם ומבקש ממנו להקל מעול המסים ששלמה אביו הטיל. רחבעם מסכם עם העם שתוך שלושה ימים הוא יחזור ותשובה בפיו.

עצת הזקנים והילדים (ו-יא)