במהלך משפט ירמיהו מביאים הזקנים שני תקדימים מהעבר: מיכה המורשתי ואוריהו בן שמעיהו, אך נראה כי הם מנסים להשוות את ירמיהו דווקא לאחד מהם.

ירמיהו מנסה בכל כוחו לסכל את החורבן – אך ללא הצלחה.

בכמה מקומות מתאר ירמיהו את השבתת השמחה מירושלים בזמן החורבן, על ידי תיאור ביטול שמחת הנישואין: "וְהַאֲבַדְתִּי מֵהֶם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה" (כ"ה, י).

כנגד זה, נבואת הנחמה של ירמיהו בפרקנו (פס' י-יא) משתמשת בדיוק באותן מילים, המתארות את שמחת הנישואין, כדי להראות את המהפך שיחול בעת הגאולה:

"כֹּה אָמַר ה' עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם הַזֶּה

אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה

מעטות הן נבואות הנחמה בספר ירמיהו, אך אחת מנבואות הנחמה המרגשות, המושרות והמוכרות ביותר היא נבואת ירמיהו בפרק ל"א, פס' יד-טו:

"כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. 
כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב"

"וָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית הָרֵכָבִים גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת וָאֹמַר אֲלֵיהֶם שְׁתוּ יָיִן. וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה יָּיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר לֹא תִשְׁתּוּ יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם... וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ לְבִלְתִּי שְׁתוֹת יַיִן כָּל יָמֵינוּ אֲנַחְנוּ נָשֵׁינוּ בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ" (ירמיהו ל"ה, ה-ח)

צאצאיו של יהונדב בן רכב ממשיכים את דרכו - להתרחק מעבודה זרה. לשם כך עליהם להתנתק מהתלות בקרקע.

"כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב. וְיָצָא מֵהֶם תּוֹדָה וְקוֹל מְשַׂחֲקִים וְהִרְבִּתִים וְלֹא יִמְעָטוּ וְהִכְבַּדְתִּים וְלֹא יִצְעָרוּ" (ירמיהו ל', יח-יט)

ועל המשכנות הם הבתי כנסיות אמר (יט) "ויצא מהם תודה", ועל אהלי יעקב שהם בתי מדרשות שהם ארבע אמות של הלכה אמר "וקול משחקים", כמה דאת אמר [=כמו שנאמר] "משחקת לפניו בכל עת" (משלי ח', ל).

מה מרגיש אדם ששוחרר מעבדות ומיד לאחר מכן שועבד מחדש? ומהו הלך מחשבתו של אדם אשר מעז לשעבד כך אנשים אחרים?

ירמיהו מגלה את ליבו וחושף את תסכולו מרצף האירועים הקשים, ומקלל את היום בו נולד. מה יעזור לו לקלל יום שעבר לפני שנים רבות?

מה פשר בקשתו התמוהה של ירמיהו מצדקיהו ומדוע הוא מפיל את תחנוניו לפניו? נראה כי בעת משבר, מעדיף ירמיהו לחזק את מעמדו של צדקיהו כשליט וזאת באמצעות הכרה בכוחו.