"וְהָעֹלָה עַל-רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן. חַי-אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם-לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם" (כ', לב-לג) 

ספרי במדבר פרשת שלח פיסקא קטו:

The first day of the seventh month is characterized as a day (or Remembrance) of "loud blasts" - Yom Teruah or Zikhron Teruah (Leviticus 23; Numbers 29). We often associate the shofar on Rosh HaShana with the ram offered instead of Yitzhak in the story of Akeidat Yitzhak, or with the sound of the shofar during the Revelation at Sinai. 

What connotation is the shofar meant to have?

"וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר, וְאַתָּה בֶן אָדָם הֲתִשְׁפֹּט הֲתִשְׁפֹּט אֶת עִיר הַדָּמִים וְהוֹדַעְתָּהּ אֵת כָּל תּוֹעֲבוֹתֶיהָ" (כ"ב, א-ב)

"דעת מקרא" לספר יחזקאל (הקדמה לפרק כב):

כדי שצדיק יוכל להציל את העיר, הוא צריך להיות מסוגל להשפיע עליה ולתקנה וכן להזדהות עם כאבה ולהתפלל עליה.

The Torah describes the seventh month as one with many holidays which we commemorate: Rosh HaShana, Yom Kippur, Sukkot, and Shmini Atzeret. But the Books of the Neviim and Ketuvim describe other interesting events that happen during the seventh month.

מעתה ששמה של ירושלים נטמא אין עוד מקום להזכיר את השם 'ירושלים', אלא להשתמש בכינויי גנאי בלבד.

תהליך קבלת ההחלטות באשר להתקדמות צבאו לירושלים או לרבת עמון הוכרע אצל מלך בבל באמצעות מעשי קסמים שהיו נהוגים בימיו

האש אינה מתגברת בהכרח על העצים הלחים. אך כשיש בסביבה עצים יבשים, האש הולכת וגוברת ועולה למעלה, ואז יש בכוחה לשרוף גם את העצים הלחים. בחורבן, הצדיק נספה בעוון הרשעים הרבים שסביבו.

נבואת יחזקאל מעצימה את מעמדה של השבת: בשמירתה העם מעיד ומנכיח את העובדה שה' א‑לוהיו.

גולי בבל רוצים לבנות מעין מקדש בבבל לשכינה ה'שורה' שם יחד עמם, ואף להקריב בו קרבנות. המשמעות של מקדש כזה היא השלמה עם הגלות, ויחזקאל מתנגד לכך בתוקף