הנביא מסיים את הפרק בתיאור היחס המזלזל אל הנביא ודבריו. אך תפקיד הנביא הוא להמשיך להשמיע את הדברים, כדי שלבסוף הדברים יהיו מובנים ובעלי משמעות. 

כשעולם ומלואו הריע למנצחים, נשאו הנביאים את קינת המוּבָסים בידיעה ברורה שזה יהיה גם דינם של המנצחים בבוא יומם

פרק ל"ב חותם את הנבואות לעמים. במהלך ההיסטוריה עמים מכים עמים אחרים, ובסופו של דבר כולם מגיעים לעולם המוות. כל מי שהיה נראה בלתי מנוצח, מגיע לאותו מקום. חוץ מעם ישראל.

עוד משל מזעזע מבית היוצר של יחזקאל, מתובל בלעג ובעצב עמוק על החורבן הנורא. למה נמשל הארז ומה יהיה בסופו?

כאשר רואים את המעצמות הגדולות, המאיימות לכבוש את העולם ולהשמיד את ישראל, צריך לא להתפעל ולא להבהל מהן, מפני שלבסוף הן תפולנה. גם באופן אישי, כשאדם מרגיש שהוא נמצא ברום המעלה, עליו לדעת שהוא יכול לפול בקלות, ולכן עליו לעשות את המוטל עליו בצניעות ובזהירות.

ירמיהו וישעיהו ניבאו על סופה של בבל. יחזקאל לא אומר על כך מילה. מדוע?

הנביא מתאר את המפלה של האמפריה המצרית. העוצמות המדיניות והצבאיות של האמפריות הן בנות-חלוף, אך דווקא המדינה הקטנה, שעומדת בתווך, ישראל, איננה מעוניינת להשתלט על האזור, אלא להוות מרכז רוחני, ולכן דווקא היא תשאר.

יציאת בני ישראל, ומלחמות המצרים נגד גויי הים, סימנו את סוף השליטה המצרית מעבר לגבולותיה, ופתחו פתח לעצמאות ישראל בארצו

היחס למצרים הוא מורכב. מצרים השחצנית, האלילית, אין לה קיום. אך מצרים מתונה, בת ברית של ישראל - יש לה קיום. 

יחזקאל הכיר את התרבות הפניקית ובפרקנו אנחנו מקבלים הצצה אל גן העדן המיתולוגי של הפניקים. האם הוא דומה לגן העדן שלנו?