Kohelet (Ecclesiastes) notes that there is a “time for everything,” and now is the time for many to set the clocks back in anticipation of the shorter days of winter. Though this practice was instituted only about a century ago, we find a couple of instances in the Tanakh wherein “the clocks are set back.”

"אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי עַד אֲשֶׁר יֶאְשְׁמוּ וּבִקְשׁוּ פָנָי, בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי" (הושע ה', טו)

איכה רבה (וילנא) פתיחתות ד"ה כה רבי יוחנן

"וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים"   (ב', כא)

שמות רבה (וילנא) פרשת בא פרשה טו סימן לא

יחזקאל מנהיג מהפכה של ממש בסדרי הנחלה וההיררכיה השבטיים והלאומיים, ומשאיר את כל הכח רק אצל הכהנים הנאמנים!

ספר יחזקאל מסתיים בתיאור נחלות השבטים, ובכך מחזיר אותנו למסופר בספר יהושע. יחזקאל בנבואתו מתחיל מחדש את הסיפור של עם ישראל בארצו, ומתאר אותו באופן שונה ממה שהיה עד עכשיו; ועל כן ירושלים מתוארת באופן שונה.

מדוע הקל פרקנו על חכמים לשקול בשנית את תכניותיהם לגניזת ספר יחזקאל, ומה התכנית הכלכלית-גאוגרפית של הנביא להבראת ים המלח.

יחזקאל מתאר מים חיים שיוצאים מהמקדש ומחיים את כל העולם. תיאור זה מזכיר את גן עדן. 

שבועות, יום כיפור ושמיני עצרת לא נזכרים, אפילו הכהן הגדול לא נזכר. הפרק הזה הרעיש את הפרשנים לדורותיהם.

הנשיא צריך להיות אחד מהעם, ולכן הוא נכנס למקדש ויוצא ממנו עם כל העם, ולא בנפרד בצורה מכובדת. בכך מתבטאת כפיפותו למלכות שמים.

יחזקאל מזהיר מפני כניסה של נוכרים אל המקדש. ממצאים ארכיאולוגיים והיסטוריים מעידים על כך שבימי בית שני אכן היה איסור על נכרים להכנס לעזרה.