מיכה מתאר הרס של המשאבים הצבאיים של ישראל, אך לא כפורענות אלא כברכה. מה הברכה בזה? 

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

היו כמה סוגים שונים של נביאי שקר, חלקם שקרנים ממש, שהנבואה פרנסתם, חלקם הוטעו, וחלקם טעו. אך מבחינת נביא האמת כולם נכללים בקבוצת "נביאי השקר".

מהו חזון אחרית הימים? האם מדובר על יום של דין, מלחמות קשות ופורענויות? או על חזרה ל"ימי גן עדן", לאושר ושלום עולמיים? 

כה חודר כאב הבגידה וכה עזה תחושת הנטישה שחווינו מהאדומים, שכינינו ותאומינו, ועל כך מטיח בפניהם עובדיה את נבואת עלבון ירושלים. אך מי יודע ואולי בדורנו, דור של תחיה, אפשר יהיה לחלום על עתיד טוב יותר.

המילים בהן משתמש מיכה נבחרות בקפידה, כך שהשומעים אותן נזכרים שמעשי העושק שלהם הם עבירה על איסורי תורה, ומבינים שהעונש הוא מידה כנגד מידה על מעשיהם.

אנשי נינווה קיבלו אמנם חנינה, אך בספר נחום מתברר שהם לא ניצלו לגמרי מן העונש, אלא העונש נדחה בכמה דורות, כנראה מפני שתשובתם לא היתה אמיתית.

מה מסמלים המים שבתוכם נמצא יונה ומתוכם הוא מתפלל אל ה'?

יונה מסרב לפקודת ה', ובכל זאת נשאר בחיים, מפני שמניעיו היו חיוביים. 

דיונים רבים התנהלו בין חכמי ישראל לבין הנוצרים במהלך הדורות. היחס לדיונים מעין אלו היה מורכב. דיון אחד שכזה, מני רבים, נוגע בפירוש לפסוק מדברי הנביא מיכה המופיע בפרקנו.