בשיעור נעסוק בבעיית האחרון שעוסק באויבים ומטיל עליהם את האשמה בחורבן. האויבים הינם גם המחריבים עצמם - בבל, וגם המעודדים אותם - אדום. המשורר שחווה את החורבן לפני זמן קצר איננו מסוגל עדיין לתאר את מה שהאויבים עשו לו. במקום זאת הוא מבקש מה' שישיב את גמולם - ינפץ את עולליהם על הסלע ומתוך כך אנו מבינים שזה מה שהם עשו לו. המשורר משתמש באמירה זו לבטא את הכאב, ולא דווקא בגלל הרצון העז לנקמה. מלבד זאת, אנו איננו יכולים לשפוט את המשורר על בקשה זו, כשהוא מצוי זמן קצר אחרי שבבל עשו את המעשה הנורא הזה כלפיו. זו תחושה הגיונית לאותה נקודת בזמן, ובאופן טבעי היא אינה נשארת כחלוף הזמן. 

על נהרות בבל
חורבן ירושלים
סיבת החורבן
מתוך אתר ישיבת אורות שאול