האחים ויוסף (א-יד)

התרמית (א-יג)

יוסף ממשיך לנסות את אחיו והפעם הוא מבקש מ"אֲשֶׁר עַל-בֵּיתוֹ" (א) למלא את "אַמְתְּחֹת" (=שקי) האנשים בכסף, ולשים את גביע הכסף אצל בנימין. האחים הלכו ומיד יוסף "אָמַר לַאֲשֶׁר עַל-בֵּיתוֹ" (ד) לרדוף אחריהם ולהשיב את אחיו למצרים, בעקבות ה"גניבה". האחים נעצרים, המומים ולא מאמינים "וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל-חֲמֹרוֹ" (יג) והם שבים למצרים.

יהודה ויוסף (יד-לד)

האחים בכנען (א-טו)

בפרק הקודם השיחה בין יעקב לבניו הגיעה למבוי סתום. כעת יעקב מבקש מבניו לרדת שוב למצרים מכיוון שהאוכל שהביאו ממצרים נגמר. יהודה נואם בפני יעקב ומסביר שהם יוכלו לרדת למצרים רק אם בנימין ילך עמם. יהודה מבטיח ליעקב שהוא ערב לילד "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ  אִם-לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל-הַיָּמִים" (ט). יעקב מתרצה ונותן לילדיו את ברכת הדרך.

האחים במצרים (טז-לד)

"בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר" (בראשית מ"ט, ו)

רד"ק:
בסודם - כשנתיעצו ונקהלו במעשה שכם לא באה נפשי עמהם ולא עשו בעצתי מה שעשו.
וכפל הענין במלת שונות. 

"וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם" (בראשית מ"ב, ט)

ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם -

עליהם, וידע שנתקיימו שהרי השתחוו לו, לשון רש"י.

ולפי דעתי שהדבר בהפך,

"וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ" (בראשית מ', כג)

בראשית רבה (וילנא) פרשת וישב פרשה פח סימן ז

כל היום היה מתנה תנאים ומלאך בא והופכן, וקושר קשרים ומלאך בא ומתירן,

אמר לו הקדוש ברוך הוא: את שוכחו ואני לא אשכחהו,

הדא הוא דכתיב [=זהו שכתוב]: "ולא זכר שר המשקים".

בראשית רבה (וילנא) פרשת מקץ פרשה פט

"הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה" (בראשית ל"ח, כה)

והיא שלחה אל חמיה - לא רצתה להלבין פניו ולומר ממך אני מעוברת,

אלא "לאיש אשר אלה לו",

אמרה: אם יודה מעצמו, יודה, ואם לאו - ישרפוני, ואל אלבין פניו.

מכאן אמרו נוח לו לאדם שיפילוהו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. 

"וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה" (בראשית ל"ט, ו)

בראשית רבה (וילנא) פרשת וישב פרשה פז

"ותשא אשת אדוניו את עיניה" (בראשית ל"ט, ז) - מה כתיב למעלה מן הענין [=מה כתוב לפני כן]? "ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה" (שם, ו). 

[משל] לגבור שהיה עומד בשוק וממשמש בעיניו ומתקן בשערו ומתלה בעקיבו, אמר: לי נאה, לי יאי [=נאה], נאה גבור. 

"וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן" (בראשית מ"א, נ)

אסנת היתה בת למשפחת כוהנים נכבדה: משחר ילדותה נתחנכה בהשקפות מצריות ונהירים היו לה כל "סודות" מצרים, ואילו יוסף - למרות הכל - היה רק עבד ונער עברי שעלה בחסד המלך.

יכול אדם להיות נגיד ומצוה לאומה ולהפיל את מוראו על הכל, ואף-על-פי-כן בביתו הוא עבד זוחל לאשתו היהירה. 

יעקב מסרב לשלוח את בנימין עם אחיו למצרים. בעקבות כך מנסה ראובן לשכנע אותו באומרו: "אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ" (לז). מה פשר הצעתו המוזרה של ראובן?