שני אנשים שחיו עד כה את שגרת חייהם, כל אחד בשלו, נפגשים ברחוב ומברכים זה את זה "ברוך מחיה המתים". מדוע? הרי כל אחד חי עד כה היטב את חייו, חיים בריאים שלמים, אף אחד לא מת, ברוך ה'.

איך אפשר לשיר בכזו דבקות ושמחה את מילותיו של הפרק הקשה שלפנינו "בך ה' חסיתי אל אבושה לעולם" (ב)*? פרק ל"א הוא פרק של חשיכה גדולה. הוא מתאר אדם ששוקע במצולות החיים, ומחפש משהו להיאחז בו. במעט הכוח שבו הוא מושיט את ידו מהתהום ובאמונתו מחפש יד מושטת חזרה שתסייע בעדו, והוא אכן מוצא את היד הזו מושטת לעברו. הושטת היד מהתהום מבטאת את האמונה הגדולה בה', באדם, ובחייו הוא. 

 

"בך ה' חסיתי אל אבושה לעולם" (ב)

ניגון חב"ד לתהילים בעיבודו של נאור כרמי, מתוך פרוייקט 'צמאה'.

מזמור ל"א בתהילים מוסב על אירוע מכונן בחייו של דוד המלך - הצלת יושבי קעילה מפני פלשתים בשעה שהיה נרדף על ידי שאול. על החסד המופלא שעשה עימם, שאינו תלוי בדבר, ראוי לומר: "כי הפליא חסדו לי בעיר מצור" (תהילים ל"א, כב).

כרופא ותיק, למילים "בערב ילין בכי ולבוקר רינה" (ו) משמעות מיוחדת בעיניי.

Pages

x